31.8 לילה אחרון בדירה זמנית בהחלט. הילדים ישנים, גם אסף. אני מנסה לסיים עבודה דביקה במיוחד שאמורה לסכם את הOrientation שלי, ולאור העובדה שלא נראה לי שתרגום של הפוסט הרלוונטי שלי יתקבל בברכה כתבתי משהוא מאוד exciting מלא מעגלים, קבוצות וקהילות.
מחר סוף סוף מגיע הרגע לו חיכינו מזה חודש – המעבר לקופסת הגפרורים הפרטית שלנו. אסף יעשה כמה נגלות להעביר את מזוודותינו + כל רכישותינו עד כה בג'יפ הכחול שלנו, שהוא לא מפסיק להתפעל מגודל הגאז' (נטול "ב") כמו שיהלי קורא לו. אח"כ כמיטב המסורת האמריקאית ניסע לסניף איקאה הקרוב להשלים רכישות. אנחנו כבר כמה שבועות מנצלים את סופי השבוע פה למסעות קניות ב-Target חנות הפלאים שיש בה ה-כ-ל. אמא שלי צוחקת עלינו שאנחנו מבלים שם הרבה. לעיתים אנחנו מגוונים בBed Bath & Beyond או בסניף הBabies”R”Us המקומי. כל החנויות האלה נמצאות אי שם מחוץ לעיר או יותר נכון בתחום השיפוט של עיירות ספר העונות לשמות מוזרים וחסרי חשיבות. ההגעה למתחם דורשת ניווט מה, שלי כמובן אין שום סכוי בו. חנויות הענק האלו הן האנגרים אין סופיים של פריטים אין סופיים תלוי בתחום ההתמחות שלהם. בTarget יש כאמור ה-כ-ל. ואנחנו נטולי הה-כ-ל מנסים כבר כמה שבועות להעביר חלק כלשהו משם אלינו הביתה. קשה להאמין כמה רכוש אנחנו צוברים במהלך חיינו, ורק אולי כשיצאתי מהבית עשיתי קניה שכזו וגם אז אמא שלי ציידה אותי בסמרטוטי רצפה וכמה סירים. האמת, גם עכשיו היא קנתה לנו כמה סמרטוטים, כי בחנות שיש בה ה-כ-ל אין סמרטוטי רצפה. כי באמריקה לא שמעו על זה.
באמריקה גם לא שמעו על סט מצעים סטנדרטי – סדין, ציפה, ציפיות. לקח לי כמה ביקורים בכמה חנויות + תחקור חברים השוהים פה כבר כמה שנים לגלות איך זה עובד. אז ככה: סט מצעים מלא, כמו שכתוב על כל העטיפות כולל סדין עם גומי, סדין בלי גומי ושתי ציפיות. ואיפה איפה הציפה? לציפה קוראים Duvet היא עולה הון והיא באה בנפרד בליווית עוד שתי ציפיות במקרה הטוב, או כמו שקרה לי בTarget שבין עשרות סוגי המצעים לא נמצא אפילו Duvet אחד... וכך תוך שאני שוברת את הראש בנושא אני מנסה גם שוב לגרד את יהלי מהרצפה, לתת להגר מוצץ ולשלוח את אסף למשימת חיפוש חפצים שימושיים אחרים או שיקח את יהלי לאגף הצעצועים. זהו הhighlight של יהלי ומביקור לביקור הוא מוסיף לרשימת הצעצועים שנקנה בפעם הבאה עוד כמה פריטים.
בכלל יהלי מקבל פה מידי אבא שלו חינוך קפיטליסטי הולם את רוח המקום, והוא כבר יודע להגיד שאבא נוסע לעבוד כדי שיהיה לנו כסף כדי שנוכל לקנות צעצועים.
אני מודה שהילד נורמלי לחלוטין וגם אני כבר מתחרפנת מהגודל, המבחר והאמריקה. אני רוצה כבר לצאת מפה אבל אי אפשר לראות את הסוף. כמו להיות באיקאה אבל הרבה הרבה יותר גדול. זה לא נגמר!
השעה כבר שעת צהריים ולאחר היכרות מהפעם הקודמת עם מלאי המסעדות המקומי אנחנו בוחרים באופציה הפשוטה והקצרה לכאורה - סניף הפיצה האט הממוקם בתוך Target. זה כמו לאכול את הנקניקיות שאחרי הקופה באיקאה. כמה נמוך אפשר לרדת? עוד הרבה יותר נמוך. יהלי הודיע שהוא לא רעב, רק צמא. אסף צועד איתו לבחור שתיה ובפרץ של חוסר תאום אני מוצאת את עצמי מזמינה לו סמוסי בצבע תכלת. אין ברירה – אי אפשר לשבור לאסף את המילה. לשמחתי לילד יש בכל זאת גבולות. ולמרות עברו באכילת מזונות בצבעים מוזרים (הוא חיסל גלידת תה ירוק ביפן ללא הינד עפעף) הפעם הוא ויתר לאחר כמה שלוקים. הצד האורגני שבי נשם לרווחה. מצד שני לזכותו של הגוזל ושל Target מצאנו שם סוף סוף לדר שכמובן מתרוצץ חופשי שיהלי מוכן לאכול בשקיקה ואני מרגישה שסוף סוף קצת פירות ואפילו מיובשים נכנסים לו לגוף. יחי Target! יהלי גם עם הגיעו לאמריקה מוכן סוף סוף לאכול קלחי תירס. האמת שסיפור ההצלחה הזה התחיל עוד בארץ כשהוא אכל תירס אורגני בבית חברו אסף. מאז הוא מודיע לכל מי שמוכן להקשיב שהוא אוכל תירס אבל רק אם הוא אורגני ואני משתדלת שברוב המקרים לפחות, הוא באמת יהיה דובר אמת, ובשאר מתנחמת שזה שקר לבן למטרה טובה...
היום בחיפושיי אחר חיתולי חופש נסענו לסניף מרוחק יותר של הסופר האורגני Whole Foods. את היכרותינו עם הרשת המדהימה הזו חנכנו עוד בניו יורק בשנה שעברה. יש סניף קטן קרוב לביתנו החדש אבל הסניף בו ביקרנו היום ענקי כמובן ומדהים ביופיו. ללא ספק הייתי עוברת לגור שם לו רק יכולתי. איזה מבחר והכל מסודר כל כך יפה... וכל כך יקר.. ואני שמתגעגעת לטבע הבשור שנהגו לשלח אלי את ירקותיהם מדי שבוע בערך חולפת מהר ליד הירקות (מלפפון 7 ש"ח, עגבניה 8 ש"ח. ולא מדובר בקילו אלא בבודדת...) שלא אתבלבל. חיתולים לא מצאנו אבל קנינו כמה חטיפים אורגניים וגם פופקורן, תוך בדיקה קפדנית שלא לקנות הפעם את הסוג ההוא בטעם גבינת צ'דר. רק האמריקאיים יכולים להגות טעמים שכאלה. באחת החנויות ראיתי לקראת Halloween נשיקות של Hershey’s בארומת דלעת. שיהיו בריאים.
אח"כ בפארק נגלה ששוב לא קראתי את כל האותיות הקטנות והפופקורן הפעם בעל גוון מתקתק. היום נעשה ניסיון שלישי בתחום, ויתכן שהפעם הצלחנו. עוד אין לדעת.
בכלל הניסיונות הקולינריים שלי כאן נוחלים כשלונות חוזרים ונישנים. כצמחונית אני סובלת פה במיוחד. בארץ כבר התרגלתי להיות מפונה לאגף הפסטות/סלטים. כאן כמובן סלט אינו סלט אם הוא לא כולל קצת עוף או בייקון וגם בפסטות המצב קשה. אני נשארת בד"כ עם פיצה בלי כלום.
מחר בבוקר אסף יעביר את כל רכישותינו ומזוודותינו למשכנם החדש. אנחנו נצא לShopping יחד עם כל האמריקאים כי זהו ה-Labor Day. אני מודה בעוונותי שאין לי מושג מה זה ולמה יש חופש אבל כבר הספקתי להבין שזה עוד תירוץ לצאת לקניות וכל החנויות כבר מתכוננות לסיילים של מחר. האם גם איקאה חוגגת? אני מקווה שכן.
אם נצלח את המחר נגיע לעת ערב לקופסה, ננקה, נמרק ונבנה ליהלי את מיטת האוטו שלו (תמונות לאחר הבנייה המצלחת). או אז נוכל להתמוטט לתוך שק השינה ולחכות לימים טובים יותר בהם יותקן לנו אינטרנט לפי התוכנית המהפכנית שאסף הוגה כבר כמה ימים. ואם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו התוכנית אף הצליחה.
לילה טוב,
הצלחה רבה לכל ילדי הגן וביה"ס!
יחי! יחי! יחי! החופש הגדול נגמר. אפשר לנשום לרווחה.
על קורותינו אנו במערכת החינוך האמריקאית – בפעם הבאה.
נישוקים,
אנחנו
נ.ב
2.9 עדיין אין אינטרנט. גם פה זה לוקח לפחות שבוע, אבל אסף ינצל את קשריו בעבודה וישלח את הפוסט הזה סוף סוף לחופשי.
יום האתמול הסתכם בכ-8! שעות איקאה!!! שבסופן חזרנו הביתה ורק חצי תאוותינו בידינו. אחד מכסאות האוכל, הספה, המיטה והמזרון שלנו לא היו במלאי. אנחנו אכן ישנים בשק שינה על השטיח (איזה מזל שיש לנו אחד כזה בסלון). מי היה מאמין שקשיי המלאי קיימים גם פה ולא רק באיקאה ישראל. מצד שני הם טוענים לחידוש תוך ימים ספורים ולא בעוד אי אלו שבועות אם ירצו האלים השוודים. גם נציגי השירות באגף המקומי חביבים יותר כיאה למוצאם. עם זאת המבנה הכללי הוא כנראה זהה בכל העולם רק הרבה הרבה יותר גדול. יהלי עמד רוב הזמן בגבורה בעינוי השוודי הזה. הוא ניצל את ההזדמנות לקפוץ על כל המיטות ולהשתולל כיאה למקום. חזרנו הביתה עמוסי חבילות, מחוסרי יותר מאלף דולר ועוד היד נטויה. אנחנו עדיין מסדרים ומרכיבים את עצמנו לדעת...
אני מודה שלאור מיקומי ההנקות המוזרים שלי בכל חנויות הענק האלה, ציפיתי בקוצר רוח לחוית ההנקה השבדית הצפויה לי. בנוסף לקקפוניה הכללית והמשפחתית מצאתי את עצמי יושבת ומניקה על כורסא לא נקיה במיוחד באמצע הFamily Bathroom שזה אומר שירותים קצת יותר גדולים עם כורסא. איפה ימי פינת ההנקה העליזים של איקאה נתניה?
בושו לכם אמריקאים.
בסוף, בקופה, שניה אחרי שגילינו שאנחנו עוד צריכים לחזור לפה, שניה לפני התמוטטות מערכתית כללית, יהלי זיהה בדוכן הנקניקיות שאחרי גם גלידה. שלושה דולר נוספים נשלפו מיד, שלושה גביעי גלידה אמריקאית (!) נאחזו מיד ויחד איתם צעדנו אל השקיעה שמעל רחבת ההטענה של איקאה.
באמריקה גם לא שמעו על סט מצעים סטנדרטי – סדין, ציפה, ציפיות. לקח לי כמה ביקורים בכמה חנויות + תחקור חברים השוהים פה כבר כמה שנים לגלות איך זה עובד. אז ככה: סט מצעים מלא, כמו שכתוב על כל העטיפות כולל סדין עם גומי, סדין בלי גומי ושתי ציפיות. ואיפה איפה הציפה? לציפה קוראים Duvet היא עולה הון והיא באה בנפרד בליווית עוד שתי ציפיות במקרה הטוב, או כמו שקרה לי בTarget שבין עשרות סוגי המצעים לא נמצא אפילו Duvet אחד... וכך תוך שאני שוברת את הראש בנושא אני מנסה גם שוב לגרד את יהלי מהרצפה, לתת להגר מוצץ ולשלוח את אסף למשימת חיפוש חפצים שימושיים אחרים או שיקח את יהלי לאגף הצעצועים. זהו הhighlight של יהלי ומביקור לביקור הוא מוסיף לרשימת הצעצועים שנקנה בפעם הבאה עוד כמה פריטים.
בכלל יהלי מקבל פה מידי אבא שלו חינוך קפיטליסטי הולם את רוח המקום, והוא כבר יודע להגיד שאבא נוסע לעבוד כדי שיהיה לנו כסף כדי שנוכל לקנות צעצועים.
אני מודה שהילד נורמלי לחלוטין וגם אני כבר מתחרפנת מהגודל, המבחר והאמריקה. אני רוצה כבר לצאת מפה אבל אי אפשר לראות את הסוף. כמו להיות באיקאה אבל הרבה הרבה יותר גדול. זה לא נגמר!
השעה כבר שעת צהריים ולאחר היכרות מהפעם הקודמת עם מלאי המסעדות המקומי אנחנו בוחרים באופציה הפשוטה והקצרה לכאורה - סניף הפיצה האט הממוקם בתוך Target. זה כמו לאכול את הנקניקיות שאחרי הקופה באיקאה. כמה נמוך אפשר לרדת? עוד הרבה יותר נמוך. יהלי הודיע שהוא לא רעב, רק צמא. אסף צועד איתו לבחור שתיה ובפרץ של חוסר תאום אני מוצאת את עצמי מזמינה לו סמוסי בצבע תכלת. אין ברירה – אי אפשר לשבור לאסף את המילה. לשמחתי לילד יש בכל זאת גבולות. ולמרות עברו באכילת מזונות בצבעים מוזרים (הוא חיסל גלידת תה ירוק ביפן ללא הינד עפעף) הפעם הוא ויתר לאחר כמה שלוקים. הצד האורגני שבי נשם לרווחה. מצד שני לזכותו של הגוזל ושל Target מצאנו שם סוף סוף לדר שכמובן מתרוצץ חופשי שיהלי מוכן לאכול בשקיקה ואני מרגישה שסוף סוף קצת פירות ואפילו מיובשים נכנסים לו לגוף. יחי Target! יהלי גם עם הגיעו לאמריקה מוכן סוף סוף לאכול קלחי תירס. האמת שסיפור ההצלחה הזה התחיל עוד בארץ כשהוא אכל תירס אורגני בבית חברו אסף. מאז הוא מודיע לכל מי שמוכן להקשיב שהוא אוכל תירס אבל רק אם הוא אורגני ואני משתדלת שברוב המקרים לפחות, הוא באמת יהיה דובר אמת, ובשאר מתנחמת שזה שקר לבן למטרה טובה...
היום בחיפושיי אחר חיתולי חופש נסענו לסניף מרוחק יותר של הסופר האורגני Whole Foods. את היכרותינו עם הרשת המדהימה הזו חנכנו עוד בניו יורק בשנה שעברה. יש סניף קטן קרוב לביתנו החדש אבל הסניף בו ביקרנו היום ענקי כמובן ומדהים ביופיו. ללא ספק הייתי עוברת לגור שם לו רק יכולתי. איזה מבחר והכל מסודר כל כך יפה... וכל כך יקר.. ואני שמתגעגעת לטבע הבשור שנהגו לשלח אלי את ירקותיהם מדי שבוע בערך חולפת מהר ליד הירקות (מלפפון 7 ש"ח, עגבניה 8 ש"ח. ולא מדובר בקילו אלא בבודדת...) שלא אתבלבל. חיתולים לא מצאנו אבל קנינו כמה חטיפים אורגניים וגם פופקורן, תוך בדיקה קפדנית שלא לקנות הפעם את הסוג ההוא בטעם גבינת צ'דר. רק האמריקאיים יכולים להגות טעמים שכאלה. באחת החנויות ראיתי לקראת Halloween נשיקות של Hershey’s בארומת דלעת. שיהיו בריאים.
אח"כ בפארק נגלה ששוב לא קראתי את כל האותיות הקטנות והפופקורן הפעם בעל גוון מתקתק. היום נעשה ניסיון שלישי בתחום, ויתכן שהפעם הצלחנו. עוד אין לדעת.
בכלל הניסיונות הקולינריים שלי כאן נוחלים כשלונות חוזרים ונישנים. כצמחונית אני סובלת פה במיוחד. בארץ כבר התרגלתי להיות מפונה לאגף הפסטות/סלטים. כאן כמובן סלט אינו סלט אם הוא לא כולל קצת עוף או בייקון וגם בפסטות המצב קשה. אני נשארת בד"כ עם פיצה בלי כלום.
מחר בבוקר אסף יעביר את כל רכישותינו ומזוודותינו למשכנם החדש. אנחנו נצא לShopping יחד עם כל האמריקאים כי זהו ה-Labor Day. אני מודה בעוונותי שאין לי מושג מה זה ולמה יש חופש אבל כבר הספקתי להבין שזה עוד תירוץ לצאת לקניות וכל החנויות כבר מתכוננות לסיילים של מחר. האם גם איקאה חוגגת? אני מקווה שכן.
אם נצלח את המחר נגיע לעת ערב לקופסה, ננקה, נמרק ונבנה ליהלי את מיטת האוטו שלו (תמונות לאחר הבנייה המצלחת). או אז נוכל להתמוטט לתוך שק השינה ולחכות לימים טובים יותר בהם יותקן לנו אינטרנט לפי התוכנית המהפכנית שאסף הוגה כבר כמה ימים. ואם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו התוכנית אף הצליחה.
לילה טוב,
הצלחה רבה לכל ילדי הגן וביה"ס!
יחי! יחי! יחי! החופש הגדול נגמר. אפשר לנשום לרווחה.
על קורותינו אנו במערכת החינוך האמריקאית – בפעם הבאה.
נישוקים,
אנחנו
נ.ב
2.9 עדיין אין אינטרנט. גם פה זה לוקח לפחות שבוע, אבל אסף ינצל את קשריו בעבודה וישלח את הפוסט הזה סוף סוף לחופשי.
יום האתמול הסתכם בכ-8! שעות איקאה!!! שבסופן חזרנו הביתה ורק חצי תאוותינו בידינו. אחד מכסאות האוכל, הספה, המיטה והמזרון שלנו לא היו במלאי. אנחנו אכן ישנים בשק שינה על השטיח (איזה מזל שיש לנו אחד כזה בסלון). מי היה מאמין שקשיי המלאי קיימים גם פה ולא רק באיקאה ישראל. מצד שני הם טוענים לחידוש תוך ימים ספורים ולא בעוד אי אלו שבועות אם ירצו האלים השוודים. גם נציגי השירות באגף המקומי חביבים יותר כיאה למוצאם. עם זאת המבנה הכללי הוא כנראה זהה בכל העולם רק הרבה הרבה יותר גדול. יהלי עמד רוב הזמן בגבורה בעינוי השוודי הזה. הוא ניצל את ההזדמנות לקפוץ על כל המיטות ולהשתולל כיאה למקום. חזרנו הביתה עמוסי חבילות, מחוסרי יותר מאלף דולר ועוד היד נטויה. אנחנו עדיין מסדרים ומרכיבים את עצמנו לדעת...
אני מודה שלאור מיקומי ההנקות המוזרים שלי בכל חנויות הענק האלה, ציפיתי בקוצר רוח לחוית ההנקה השבדית הצפויה לי. בנוסף לקקפוניה הכללית והמשפחתית מצאתי את עצמי יושבת ומניקה על כורסא לא נקיה במיוחד באמצע הFamily Bathroom שזה אומר שירותים קצת יותר גדולים עם כורסא. איפה ימי פינת ההנקה העליזים של איקאה נתניה?
בושו לכם אמריקאים.
בסוף, בקופה, שניה אחרי שגילינו שאנחנו עוד צריכים לחזור לפה, שניה לפני התמוטטות מערכתית כללית, יהלי זיהה בדוכן הנקניקיות שאחרי גם גלידה. שלושה דולר נוספים נשלפו מיד, שלושה גביעי גלידה אמריקאית (!) נאחזו מיד ויחד איתם צעדנו אל השקיעה שמעל רחבת ההטענה של איקאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה