עוד יום במשרד

עם הגעתנו לכאן צירפו אותי לרשימת התפוצה של עובדי ביגבנד ארה"ב. להלן דוגמה לאחת ההודעות שנחתה ב- Inbox שלי לא מזמן (בתרגום חופשי):

היגואר של ג'ון הולובינקו

לכולם,

אם אתם חובבי מכוניות, ג'ון הולובינקו הביא היום את היגואר XK150S-OTS 1959 האדומה שלו. היא חונה בחניית האורחים ובין 12:30 ל-1:00 מכסה המנוע יהיה מורם למקרה שמישהו מכם מעוניין לעצור ולהציץ!

תודה,

קריסטינה

המייל הזה גרם לי להבין שלמרות שנים רבות של עבודה עם האמריקאים, אני אזדקק לתקופת הסתגלות לחיים ב- corporateהאמריקאי. וכך בבוקרו של היום, עם מעט חשש התייצבתי בשעה מוקדמת במשרדי ביגבנד הנמצאים בחור תעשייתי בשם westboro 30 מיילים מערבית לבוסטון.

בדמיוני ראיתי את פם יושבת בשולחן הקבלה ומקבלת את פני בחיוך לצלילי מנגינת The Office, תוך כדי שהיא עונה לטלפון “Dunder Mifflin, how can I help you?, אולם חיש מהר טפחה על-פני המציאות בדמות משרד שומם מאדם (טוב, בכל-זאת הגעתי ב-7:30 כדי שאוכל להגיע מוקדם הביתה, לחלץ את עדי ממעללי האינדיאני הקטן משבט המסצ'וסטס). התיישבתי לי בקוביקל הקטן בין קירות (סליחה, מחיצות) ריקים והתחלתי לעבוד.

אהה, כמה רחוק נראה פתאום האיגרא רמה של המשרד התל-אביב שם ישבתי בנוחות בחדר פרטי רחב ידיים, משקיף למשתלה חביבה על גדות נחל הירקון. אבל מי אמר שבאנו הנה להנות? בראש מורכן החלטתי ללכת לבדוק את המטבח. מטבחים אמריקאים נראים אותו דבר בכל חברה. מכונת משקאות מוגזים ניצבת ליד מכונת חטיפים. בצד מיקרו-גל או שניים. וכמובן הקפה. לרוב מדובר בפרקולטור שמחמם כל היום נוזל סמיך ודלוח, אולם בביגבנד ישנה מכונה משוכללת, אם כי הקפה הוא עדיין באותו טעם. לצד המכונה ישנן שקיות באריזות צבעוניות (מעין גירסת קפסולות אמריקאית) בטעמים שונים. שקיות נושאות שמות מפוארים כמו "hazelnut", "Columbian" ו-“vanllia roast” ניסו לפתות אותי לבחור בהם מתוך המבחר הגדול. הרצתי בראשי שמות ראויים יותר לטעמים כגון "שרוף למדי", "דלוח ומר", "קפה פושר שעמד כל היום", "טעם רע" ו- "אבותינו האירופאים היו וודאי מתהפכים בקברם". בחוסר חשק בחרתי את אחת השקיות באקראי, המתקתי מעט יותר מן הרגיל וחזרתי אל המחשב לקרוא אימיילים.

בסביבות השעה 11 הגיע לפינתי פול, הבוס החדש, ולקח אותי לסיבוב היכרות במשרד. עברנו בפינות שונות של ה-open space, פנים לא מוכרות הציצו מתוך הקוביקלס הדומים כל-כך. אחד אחרי השני נעצרנו וערכנו פרוטקול היכרות מהיר וקצר:

"זוהי אן. אן היא מנהלת pre-sale ללקוחות בינלאומיים. זהו אסף. הוא עבר לארה"ב ויתעסק באפליקציות של storage". "נעים מאוד"

"זהו בוב. בוב הוא מהנדס QA ואחראי לאיכות הברגים בסוויטצ' של הפלטפורמה החדשה שלנו. זהו אסף.הוא עבר לארה"ב ויתעסק באפליקציות של storage". "נעים מאוד"

הריטואל חזר על עצמו עוד כ-10 פעמים, ולמרבה המזל נפסק, שכן השבוע 70% מהחברה נמצאים בחופשה, בהכנות לקראת חזרת הילדים לביה"ס.

באחת מההיכרויות האלו שאלה העובדת לכמה זמן הגעתי. “for good” ענה פול, אך כשראה את מבט האימה על פני, מיד תיקן את עצמו "well, for few years".

בצהריים הוא לקח אותי לאכול במסעדה קוריאנית נחמדה. הזמנו שנינו sushi lunch box וניהלנו שיחת חולין חביבה. מנסיוני, האמריקאים יוצאים לעיתים רחוקות לאכול בחוץ ולרוב מביאים סנדוויצ'ים מהבית לארוחת צהריים. באירועים חגיגיים, כמו פגישות עם לקוחות או שותפים, ניתן להזמין אוכל פנימה לחדר הישיבות שכולל לרוב סנדביצ'ים קרים של פסטרמה, עוגיות chocolate chips, שקית צ'יפסים יבשים ופחית קולה. שוב נזכרתי בערגה בשלל המסעדות של רמת-החייל. הנה עוד משהו שנצטרך להתרגל אליו.

כיוון שכל הצוות שלי נמצא בחופש היום, נאלצתי לבלות את שארית היום בקריאת אימיילים ומסמכים. בסביבות 16:30 אספתי את דבריי ועשיתי את דרכי לכיוון היציאה. במגרש החנייה חיפשתי את הג'אג של ג'ון, אבל היא לא הייתה שם היום. חבל, אמרתי לעצמי, זו הייתה יכולה להיות תמונה מצויינת לבלוג.

26/08/2008 - לפחות יהיה לך זמן להשקיע בבלוג...

נשלח על ידי Anonymous

keep on the good work אני קוראת את הבלוג בשקדנות, ומחזיקה לכם אצבעות, שתתמקמו, תתרגלו, ותתחילו להינות!!!!!

2/09/2008 - תגובה ללא כותרת

נשלח על ידי shmoopy

לפחות אפשר להירגע ולדעת שלא תרצו לחיות שם לנצח.. בראד, קראתי שדוויט עוזב את the office :-( אולי הוא עבר לביג בנד ויהיה לך קצת מעניין.. מתגעגעת

5/09/2008 - US-Oz Comparison

נשלח על ידי Big Brother

Just to compare, there is an old coffee machine in my office, which actually grinds the fresh coffee beans - it is OK, not monumental, or anything. I normally buy my large latte' in the outside-the-building coffee stand for 3 Aussie dollars. For food, I think about half are bringing their lunch boxes (as does yours truly), whereas the other half is using one of the numerous food courts and food places around. I prefer to eat a sandwich and veggies/fruits, rather than something fatty and overpriced. We eat the main dinner at home around 6-7pm. Anyway, keep up the updates on office policies; now that NASDAQ has acquired ("merger" alek) my company and 4 people already became redundant, I'll be happy to learn the current US office mentality (which I do not suppose has changed much since my ITG and Motorola days, but still...)