האי של אליסה

בוקר (לשם שינוי) או שמא כבר צהריים? 19:13 שעון ישראל ואני מתקשה לחשב את הפרש השעות.

הגענו.

יהלי כבר רואה תומס ("אפשר ממתק?"), הגר יונקת ואסף נסע לעבודה בעינייני סידורים ראשוניים.

כולם במקומם הקבוע, כאילו לא חצינו חצי עולם.

הטיסה עברה בשלום יחסית. יהלי ראה תומס, הגר ינקה ובין לבין ניסינו לנמנם קצת.

עייפות של ימים שנמוגה לאיטה עם כוס קפה של סטארבקס - מי היה מאמין עד כמה מצבנו קשה.

הקפה לא קפה, הבייגל רך והקוראסון עבש. אמריקה.

הפקיד בבקורת הדרכונים דבר חצי עברית ולא הצליח להזכר איך אומרים “Mess starting with B”.בלגן. ב-ל-א-ג-ן.

איך זה קרה לנו בכלל? מרוב עיסוקים בלוגיסטיקות, אריזות, לימודים והכנות לא הספקתי בכלל להבין לאן כל זה מוביל. מה יש לנו לחפש פה בכלל בבוסטון המעתירה (הידועה בכינויה "בוסטר" תודות לנאוה יקירת הבית). היאוש פה יותר נוח?

אין לדעת בינתיים וגם עוד אין לי ממש זמן לחשוב. כי יהלי צריך פיפי, הגר בדיוק בוכה, אסף הלך לחפש מזוודות ואני לא ישנתי כבר ימים רבים, כך שזוית הראיה שלי מצטמצמת לכדי חריץ מנומנם בין "אה-אה-אה-אה" ל"יהלי חמוד תתאפק כי כבר יהיו שרותים".

האם בבוסטר ישנים יותר טוב? המטה אולי לא רחבה יותר (טרם הספיקותי למדוד), אבל לבטח גבוהה עד מאוד. גם הדלתות פה גדולות והשטיח רך ונעים למדרך רגלי. אמריקה, לא?

דירת הפאר שלנו ריקה להפליא. כזכור ה- DVD כבר עובד אבל אינטרנט אין עדיין, מצד שני הטלפונים מהארץ כבר הגיעו, וכמה נעים שניה לפני שאני מתחילה לחשוב מה אני עושה פה בכלל ואיך מתגברים על האקסל של שם שהפך בין לילה לכאן, לשמוע קולות מוכרים שמזכירים שכולה עברנו לעיירה קטנה במרחק של 15 שעות נסיעה. זה ממש מעבר לפינה פה.

את הספר שלי שמלווה אותי לכל מקום כי צריך לגמור לקרוא עד יום שני הצלחתי לשכוח במטוס מניו יורק לבוסטון. שבע מזוודות, שלושה טרולי, תיק למחשב, תיק להגר, תרמילון של יהלי, שתי עגלות, סלקל ובוסטר (המושב לא העיר), אינדיאני אחד, תינוקת חייכנית ושני הורים מותשים – את הכל הצלחנו איכשהוא להביא למרומי הקומה ה14. פלא שלא שכחנו הרבה יותר מזה

בינתיים עד שאסף יחזור, והאינטרנט יותקן, עד שהספר יקנה מחדש ורגע לפני שאני הולכת לעשות פאזל של ספידי עם יהלי (תוכניותי לשכן אותו מול הטלויזיה עד אין קץ נכשלו), אני מנצלת את נפלאות המחשב להתחיל ולכתוב. מן הסתם יהיו לי מצבים מוזרים מאלה לכתוב אבל עדין מוזר לי בעיקר שאני בעצם יושבת וכותבת.

יום חדש. יום האתמול הסתיים בעייפות גדולה. ב17:00 יהלי נרדם, וכשאמצא את קורא הכרטיסים שלנו בתוך עשרות המזוודות הפתוחות פה אפשר יהיה להעלות את תמונת השכבותו על הרצפה בניסיונות לעוררו פן נבלה לילה לבן ולהראות לכם גם כמה קל אפילו לאנשים מסודרים כמונו לבלגן כשהחיים מתקפלים לתוך שבע מזוודות.

את הבוקר התחלנו בחיפושי דירות ב- Craig’s List כי ככה מחפשים פה דירה. אח"כ גילינו שהשמחה על מציאת הקורנפלקס (Special K למתעניינים) החביב עלינו מהארץ היתה נמהרת מעט ובאמריקה כמו באמריקה הכל מעט שונה. עוד משהו שאפשר להביא לנו מהארץ חוץ מבמבה, שקדי מרק וסמרטוטי רצפה.

מצד שני יש פה Sleepy Bear בכל פינה.

שוב ערב ושקט. הילדים הוכרעו תחת הג'ט לג ואני תיכף אלך לקרוא בספרי שנקנה מחדש. קשה עדיין להאמין שאנחנו כבר פה. התחושה היא של חופשה משפחתית שרק החלה. מי יודע מתי נרגיש בבית?

אסף גורר אותי לראות קצת Weeds כי יש פה VOD חינם. אז לפני שאני שוקעת במחשבות נוגות אני מפנה את הבמה לעיסוקים חשובים לא פחות...

להתראות מבוסטר אשר באמריקה,

אנחנו

ועכשיו סוף סוף התמונות...

3/08/2008 - ?et tu Brute

נשלח על ידי Kevin

יפה לך....

3/08/2008 - היי

נשלח על ידי hilimohr

איזה כיף לשמוע שהכל הלך חלק ואתם כבר שם, מתארגנים לכם במקום החדש שלכם. אתם מתכוונים לטייל קצת בעיר , רגע לפני שאת צוללת ללימודים ? הילי

3/08/2008 - weeds בחינם

נשלח על ידי גיא

בהחלט סיבה טובה לא להשלים שעות שינה!

3/08/2008 - תגובה ללא כותרת

נשלח על ידי יהלי

תחזיקו מעמד יעלה סיפרה שיהלי כבר טס והוא לא היה בגן את כותבת יפה תמשיכי לכתוב בסוף יצא מזה ספר או מזכרת ליהלי שיגדל ד"ש מיעלה וממני