אחרי שבוע לימודים עמוס ומעייף לכל באי הבית ולא רק ללומדת שבינינו, לא יכולנו להתרווח על גדות נהר הצ'רלס עם כוס הבאד שלנו ולנוח. מנהלות רבות קפצצו מטבלת האקסל וקראו לנו מכל עבר. בראשם כמובן עמדה מציאת דירה.
למרות רצונותיו הטובים ויכולות המרי פופינס שלו, אסף לא ממש הצליח לחפש דירה לבד עם שני זאטוטי הבית ברכבות העיר. כל מי ששאלנו שלח אותנו לCraig’s List שנחפש את מזלנו שם. הם לא מצאו ככה דירה אבל אומרים ש... אתם מוזמנים לקפוץ לרגע ולגלות בעצמכם את נפלאותיו. חבריי, אנשי הUI בודאי ישמחו לגלות שהגלישה באתר הזה בלתי נסבלת ומציאת דירה בערמת השחת הזו קשה מנשוא. אז הנוהל הקבוע מדי ערב לאחר שהבית נרדם ונדם היה שאסף מתעצבן על האתר ואז אני מתיישבת ורושמת טלפונים. כשנזכרנו שיש לי עוד עבודה להגיש (טרם סיימתי. אסף עושה הגהות...) פיצלנו כוחות ואסף החל לרדת למטה לiMac המקשט את הלובי ולמרות קשיי הנפש שלו לחפש בעצמו.
למחרת בבוקר היינו מתחילים להתקשר לאינספור הטלפונים, מגלים שהרוב לא אקטואלי, השאר לא עונים ומי שחזר אלינו כבר ראינו את הדירה.
יש כרגע בערך 5 דירות פנויות בקיימברידג', ועשרות מתווכים שמראים אותן ללא הפסקה.
מפלס היאוש עלה ועלה כשהבנו שזו לא תל אביב והיאוש כבר ממש לא יותר נוח. אין דירות. נגמר!
חלקים מכם יודעים שעוד מהארץ שמנו את עיניינו על דירה אחת. מה שנראה כתיאום זמנים מופלא הפך לסיוט שלנו ושל טוני. אז ככה – אנחנו מחכים שהדירה הנ"ל תתפנה. הדיירים הנוכחיים מחכים שהדירה שהם רוצים תתפנה. הדיירים בדירה הזו חושקים בדירה אחרת – כבר פנויה. אבל היא צריכה לעבור מספר תיקונים ונקיונות שרק בסופם (בסוף השבוע – במהרה בימינו) הם ייאשרו סופית שהם עוברים אליה. או אז תתפנה הדירה שלהם, ויתחיל בה תהליך ה deleading (חוק מטופש בבוסטון, שדואג להגן על ילדים מתחת לגיל חמש מפני הרעלת עופרת שנמצאת בקירות של דירות ישנות. כנראה שלפני 17 שנה ילד אחד ליקק להנאתו משקוף של דלת – ומאז כולם סובלים. לאף-אחד לא מפריע דרך-אגב שהמים עצמם מלאי עופרת). התהליך (כולל הבדיקה של הרשות המוניציפלית) אורך משך זמן בין שבועיים לשבעה שבועות ורק בסופו יעברו ידידינו לדירתם החדשה, ותתפנה דירת חלומותינו. כל זה קורה אמנם באותו קומפלקס אבל טוני, האיש והאגדה, מנהל המתחם לא ממהר לשום מקום ולא מזרז אף אחד. הדירה שלנו, לטענתו, אם נרצה אבל הוא לא חותם ולא מבטיח אולי ב1 באוקטובר כל הרכבת הזו תגיע לתחנה הסופית ולנו תהיה דירה. אולי...
עם אולי אחד, טלפונים יומיים לאיש שלא מקדמים אותנו לשום מקום ושני עוללים שהגדול ביניהם טוען בוקר בוקר שלראות דירות זה לא כייף, נאלצנו לעשות מה שכל אדם שפוי היה עושה – להמשיך לחפש.
אני מודה שמצד אחד כל דירה חדשה היתה פתח לתקווה ומצד שני עדיין בסתר הלב נשאר הרצון לחכות לטוני שלנו שיביא כבר את הבשורה.
בינתיים הצלחנו להגיש application בדירה אחת "בסדר" וקצת רחוקה, להרגיש לשניה שלפחות לא נזרק לרחוב, ולהמשיך הלאה. אפילו התחלנו סתם להלך ברחובות ולהתקשר לחברות ניהול של בתים שונים ומשונים בתקוה לאיזה הצלה.
היה לנו יום אחד של דירות יקרות מדי ויום אחד של קטנות מדי וסתם יום של דירות ג'יפה. בין לבין ניסינו למכור ליהלי שנוסעים ברכבת. הילד שכידוע לכל הוא חובב רכבות לא קטן, מכר את תומס ובוב תמורת נזיד עדשים למיקי מאוס ונד היום בין להיות מיקי מאוס ללהיות דונלד דק (למרות שרב הזמן זה התפקיד של אסף). מיקי שלנו שאפילו זכה לאזניים אמיתיות משלו, עדיין מחבב רכבות (הוא עדיין מקווה שיקנו לו את כל האי סודור על רכבותיו "אבל מעץ" כמו שאמא שלו אוהבת) ולכן נסיעה בתחתית היא בכל זאת חוויה.
כשיהלי גילה שיש יותר מרכבת אדומה, משימתו מדי יום היא לנסוע בצבע אחר. בכי רב זולג מהעיניים הקטנות כאשר הוא מגלה ששוב נוסעים רק בקו האדום. היום אפילו תכננו לנסוע סתם בכתומה רק כדי שאפשר יהיה לספר לחבר'ה. כמובן שזה לא סיפק את המיקי שלנו כי "אף פעם עוד לא נסענו בקו הירוק" אפילו ששלשום זה קרה... הילד לא יורד במדרגות ולא יעזור בית דין ורק הבטחה לנסוע בקו הכחול לאקוורים ניתקה אותו ממקומו בראש המדרגות.
אתמול קרה הנס (טפו טפו טפו) והגענו לבניין אחד ככל הביניינים באזור, כלומר בניין מכוער מלבנים אדומות עם מסדרונות של ברטון פינק וחברת אחזקה שמבטיחה ניסים ונפלאות. הבית ברחוב הרווארד 375 החביא בין כתליו דירה חביבה עם אמבטית תכלת, קטנה ונעימה שנוכל לאמצה כצפופלנד שלנו (ואני מקווה שנאוה מרשה לי לרשת את הבטוי לאור המעבר לwideland שלה). זו לא הדירה מלאת האוירה שחלמנו עליה אבל היא נעימה והיא תשמח לארח את כולכם (תצטרכו להצטופף או לקחת מספר, לא יהיה מקום לכולם ביחד).
עוד לא חתמנו חוזה, אבל הגשנו application ואם ירצה השם מחר אולי נחתום או בקרוב מאוד בכל אופן.
היום הרשינו לעצמנו להיות שאננים ולטייל במקום לראות דירות. יצאנו בעקבות הFreedom Trail לבחון את מראות בוסטר ההיסטורית הנחבאת בתוך הdowntown החביב של העיר. יהלי היה נרעש מעניין הקו האדום שלאורכו צועדים. האתרים פחות עיניינו אותו אבל אנחנו היינו חייבים לצעוד בתור כי חייבים ללכת על הקו. הרודן הקטן עמד על כך. כשהתעייף כל שעניין אותו זה שבסוף ניסע בקו הכתום...
תחזיקו אצבעות שהכל יסתדר ושסוף סוף תהיה לכם כתובת להזמנות מאמזון. בינתיים אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים כי סוף סוף יש תמונות.
בשבוע הבא אני יוצאת לorientation שלי. 4 ימים שכל מה שמעסיק אותי בהם זה העובדה שסוף סוף אישן לילות שלמים. אסף מצד שני יישן קצת פחות...
יהיה מעניין. תכתבו לנו כי כמה שהכל נראה כאילו הצד הזה של העולם יותר מרתק, בכל זאת גם אנחנו רוצים לדעת מה נשמע.
מתגעגעים,
אנחנו
נ.ב. אסף הספיק השבוע לקפוץ להופעה של Radiohead פה מעבר לפינה. ככה זה באמריקה...
15/08/2008 - הי עדי |
| נשלח על ידי hilimohr |
| נשמע שעבר עליכם שבוע קשה, אבל נשמע גם שאתם יותר אופטימיים. אני מצטערת לשמוע שמציאת הדירה היא עניין כל כך מסובך. התמונה של אסף עם יהלי והגר מקסימה. שיהיה לכם סופשבוע נעים . תשלכו עוד תמונות משמחות מהטיול שלכם . |
15/08/2008 - הי אסף |
| נשלח על ידי hilimohr |
| גם התמונה של הכרטיס להופעה של רדיוהד מקסימה . . . נהנית ? |
16/08/2008 - radiohead |
| נשלח על ידי bradbeeblebrux |
| הילי, הייתה הופעה נהדרת. מהטובות והמוצדקות שיש. הלהקה שוב הוכיחה לי שיש הרבה להקות טובות בעולם, ואז יש את radiohead. את מוזמנת לקרוא ביקורת (שאני די מזדהה איתה) מהבוסטון גלוב ב- http://tinyurl.com/623ro8. אוסיף רק שרגע השיא היה בביצוע המדהים שלהם לשיר paranoid android, ובעיקר כשכל הקהל אצטרף להימנון - "rain down, come on rain down on me - from a great height" ואני נשאתי עיניי השמיימה ואמרתי - רק לא עוד גשם. באמת הספיק לנו השבוע :-) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה