לילה ראשון בלי אבא (פוסט קצר לשנה החדשה)

ראש השנה הגיע, חג לאילנות (המשירים את עליהם ואף אחד לא בא ועושה להם פוווווו כדי שהרחוב יראה בכאילו יותר נקי).

בבוקר ביקשתי מהגננת של יהלי שלא יעירו אותו לשם שינוי כדי שהילד יגיע לארוחת החג שמח וטוב לב. שלא יהיו בושות. גם ככה החברים שלנו נוהגים להגיד על הגר שהיא תינוקת עמידה.
אצתי רצתי ללמוד ומשם שבתי לסיים את הכנת האורז שלא רצה להתבשל (שעתיים וחצי לקח לי לשכנע אותו) אבל קצר בסוף שבחים רבים.
באוטו כשכולנו היינו רחוצים ורצוצים מההכנות לצאת, יהלי הבטיח שלשנה החדשה (אמא: "יהלי, מה עושים בראש השנה?" יהלי: "מקבלים מתנות" אמא: "ומה עוד?" יהלי: "אוכלים תפוח בדבש אבל אני לא אוכל, רק את הדבש כי תפוח אני לא אוהב") הוא לא רק יקבל מתנות אלא גם לשם שינוי יקשיב קצת להורים הנודניקים שלו וישתדל לא להרביץ חזק מדי להגר.
בביתם הגדול של חברינו החדשים התקבצו אי אלו אנשי ונשות מחשבים וגם סתם פוסט דוקטורנטים בתחומים אחרים. ואנחנו. אנשי ההייטק ומגרדי התואר השני שבדרך. האוכל היה טעים, החברה נעימה, התינוקות היו רבים (אנחנו היחידים עם שני ילדים, ואני ממזמן לא הרגשתי כל כך מרובה), ויהלי היה מתוק מתמיד, ודאג שמע כל העוללים יזללו לו את הרכבות כי הוא כבר יודע שזה חלקים קטנים שאסור לתינוקות. היה קשה לשכנע אותו שיש להם הורים והם ישמרו. אולי רק הגלידה שכנעה.
אני שמחתי להעביר את נס מוצץ הקסמים לכמה אמהות עם זאטוטים במנשא וזרת של אמא בפה. עשיתי את שלי לשנה החדשה. להם כבר בטוח תהיה שנה טובה יותר.

הבוקר יהלי כבר הספיק לשכוח את תוכניותיו לשנה החדשה. עוד בוקר סהרורי עבר על כוחותינו, בו שני הורים תשושים מנסים לשכנע זאטוט בן 4 שכדאי להתלבש. אסף שנסע לנסיעת הבכורה שלו וישן הלילה באטלנטה, עבד מבית הקפה Darwin’s בעוד אני קוראת ואוכלת סנדביץ' מצויין. הקפה חזק וטוב, הריח נפלא, הלחם לחם (ולא בן דוד של ספוג) ואני משתעממת לי לאיטי מחומר הקריאה.
אחה"צ בצעדנו הביתה שוב התחיל הגשם לטפטף. יהלי חזר למצב רוח ראשנתי, מה שאפשר לנו להכין לביבות גבינה שאמנם מתאימות יותר לשבועות אבל גם האורז במקור שייך למסורת הפורימית, ולנו אנשי הגולה החוגגים את חגי ישראל כבר יסלחו שם למעלה. אני מקווה.
הגר גם היא היתה במצברוח ראשנתי והסכימה לכרסם כלי מטבח בעודי מטגנת.
הילדה שגילתה את מנעמי האוכל המוצק, אך עדיין לא זכתה לכסא משלה (אסף יאלץ שוב"לקפוץ " לאיקאה) אכלה ארוחת ערב בכסא האמבטיה ועכשיו כל השטיח רטוב. יד אחת לפירות שלה, שניה חותכת את העוף ליהלי, מביאה סירופ מייפל לאמריקאי הקטן שכבר לא יכול בלי כדי שיאכל קצת לביבות (העיקר שהמייפל אמיתי אמיתי כיאה למיקום), קצת מים להגר, מנגבת, מנקה, שוב פירות, שוב לחתוך, קצת פירה ודייסה. המטבח כמרקחה אבל הילדים שבעים (שני שלוקים מהציצי מוכיחים זאת אצל מי שעוד לא יודעת לדבר) ואני די מרוצה שבינתיים הערב עובר בשלום. עכשיו שהגר סוף סוף יושבת אפשר גם לדחוף שניים במחיר של אחד לאמבטיה, ספור וללכת לישון.
יהלי במיטה ישן סוף סוף. הגר נרדמה עוד באמצע הסיפורים. המישלוחה שהגיע מהארץ בשבוע שעבר הביא סוף סוף את המיטה שלה, רק חבל שהברגים נשארו אי שם, מי יודע היכן ארזנו אותם. אז הלילה אני והיא חזרנו לשק השינה שבסלון. אבא לא פה לשמור עליה בצד השני.

עד שיגיעו הברגים אני אלך להרדם לי על הספרים כהרגלי.
לילה טוב, שנה טובה ובתאבון


עוד משהו –
לביבות גבינה מ-ע-ו-ל-ו-ת (הילי, לצערי לא חשבתי לצלם לך את השלבים... בפעם הבאה):


500ג"ר גבינה לבנה
7 כפות קמח תופח
6 כפות סוכר
2 ביצים
1 שקית סוכר וניל
שמן לטיגון (לא שמן זית)

אופן ההכנה:
מערבבים את כל החומרים פרט לשמן.
מחממים שמן במחבת ובעזרת כף שמים לביבות ומטגנים.

2/10/2008 - המוצץ...

נשלח על ידי Anonymous

מה עם המוצץ?! למה הוא כזה פטנטי?

2/10/2008 - שנה טובה!

נשלח על ידי נעמה, ברק והגות

שנה טובה מארץ הקנגורו והקואלה

לטיול יצאנו כלנית מצאנו

הפוסט המצולם שוב נדחה.

יתכן כי הדבר נובע מכמה תמונות שעדיין מחכות להצטלמותן אך הסיבה הרשמית היא כי בזרם הארועים הצלחנו בסוף השבוע האחרון לצאת אל ההרים אשר בניו המפשייר ולצוד לנו שלכת והדיווחים מן השטח זועקים חמס (לא הארגון אלא הגוועלד). לא נותר אלא להענות לקריאתם ולספר את קורותינו.
כידוע לכל אין כמו השלכת של ניו אינגלנד. ולמרות כמה עצים פה בסביבה שלא היו מביישים בשלכתותם וגווניהם אף יער בוורמונט החלטנו בכל זאת לצאת אל הטבע ולדפוק כמה תמונות של הדבר האמיתי.
ההחלטה לנסוע דווקא לניו המפשייר היתה נטולת דווקאיות. אני יזמתי, אסף תכנן והצאצאים בצעו.
לאור לימודי העמוסים מצאנו את עצמנו בבוקר יום השבת דוחפים בגדים חמים, מעט מזון והרבה מצב רוח טוב למזוודה. רכשנו מפה חדשה, גיגלנו הוראות ויצאנו לדרך.
השיח הקבוע באוטו שלנו עוסק בענייני תנועה, רמזורים וכבישי אגרה. יהלי מאוד מתפעל מהכרטיס של אסף שמאפשר מעבר מהיר בכבישים אלה, וכל תקוותו היא שנעבור בהם שוב ושוב.
אנחנו מתפעלים מהנוף. הגר בעיקר לא מתפעלת מהמוצץ שלה ואני שוב מוצאת את עצמי שרה שירים, עושה פרצופים, מספרת "מה קורה בכביש" תוך ניווט בדרכי אמריקה.

הילדה נרדמה. אפשר לנוח.
התחנה הראשונה בסיורנו אשר בWhite Mountains- הינה מפל השבת. יש למפל כמובן שם בגרסה אמריקאית אבל לי אין כוחות לחפש את הספר הזה שקנינו ולבדוק אז תסתפקו בתרגום החופשי. בחרנו מסלול קצרצר כי אחה"צ ארגנו ליהלי נסיעה ברכבת קיטור אמיתית. האמת היה קל מדי וקצר מדי. אכן המים זרמו מטה כיאה למפל, היער מקסים ומישהו סידר פה אבנים במגדלים שאותי משעשעים ואת יהלי מעצבנים כי אמא שלו שוב עוצרת ומצלמת. אני הבטחתי לו בתמורה טיול עם סבתא שלו – שיראה כמה מהר אני מצלמת לעומתה.





























אז חזרנו לאוטו, ויצאנו לכיוון הרכבת מתוך כוונה לעצור לאיזה קפה ועוגה וככה להרוג את הזמן. כמובן שמיד נזכרנו שהקפה יהיה אמריקאי ושרוף אבל קיווינו שלפחות פאי האוכמניות יאפיל על העניין. הרכבת והקפה נמצאים בעיירה North Conway. אני מיד חושבת על "בנות גילמור", אסף כמובן מעלה מיד אסוציאציות מ"טווין פיקס", כל אחד ועולמו הוא, ולא אעשה פה ניתוחים פסיכולוגיים של עצמנו...
בית הקפה היה סגור ואנו שאצה לנו הדרך נעצרנו ליד בית שוקולד גרמני. קנינו קופסה והתיישבנו על הספסל שבחוץ אוכלים שוקולד לא משהו תוך האזנה למוסיקה בווארית עליזה. מאוששים מה יצאנו אל תחנת הרכבת המצופה. יהלי, אני מקווה היה נפעם למדי ואולי עקב כך לא הסכים לגלות אם היה כייף. אנחנו לעומת זאת כבר ידענו מראש שהנסיעה התמוהה עד לאי שם בערבות ניו המפשייר ובחזרה לא תכלול נופים עוצרי נשימה אלא בעיקר את הכביסה של השכן ממול. אבל מה לא עושים בשביל הילד? אסף והגר השלימו שעות שינה וגם אני לא סבלתי רבות. בסיום יהלי הפך להיות הקטר שבאמת שלא מדבר, כי קטרים אמיתיים לא יודעים. ועכשיו כשחושבים על זה אולי זו הסיבה מדוע הילד כבר כמה ימים לא עונה. מצד שני לקשקש הוא לא מפסיק. האם הוא מחליף תפקידים כל דקה?





















הערב ירד, התחיל להיות קר ואנחנו נסענו ל-Jackson העיירה השכנה ללון את עצמנו לדעת. ה-B&B שלנו היה חביב למדי וכלל גם פאב צמוד. זמרת הקאנטרי לא הפריעה במיוחד ואנחנו הצלחנו לשם שינוי לאכול באמריקה אוכל טעים. המרק שלי אמנם דמה יותר במרקמו לרוטב פסטה אבל הוא היה חם וערב לחיכי, והסלט בעיקר היה סלט, עם פירות יער ואגוזים ורוטב אמיתי. גם יהלי היה מרוצה למדי ולהגר כמובן שלא היו תלונות.
למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר אמריקאית (אני אכלתי סוף סוף פנקייקיים עם אוכמניות) שלא כללה בייקון למרות הצעה חוזרת ונישנת מצד המלצרית, יצאנו בדרכנו אל הטרק האמיתי. יהלי שכבר עייף קצת מנסיעה ביקש שנספר את סיפורי Mickey & the Clubhouse ואני מיד נזכרתי באבא שלי שהיה מספר לנו את סיפורי פטר והדב בעודנו נוסעים עשר שעות ברציפות אי שם באמריקה של ילדותי. לצערנו הסיפורים נשכחו כולם ורק הזכרון שהיו מוצלחים עוד קיים. אני לא הצלחתי לשחזר את ההצלחה, עם זאת נדרשתי לספר על מיקי וחבורתו הנוסעים ברכבת (מיקי פוגש את תומס?) ברגעי המשבר של יהלי לכל אורך הטרק שלנו.
חצינו שוב את העיירה North Conway תוך שאנו חולפים על פני האטרקציה האמיתית בעיר – אוסף הOutlets המטורף שמרוכז במרכזה. אנשים, כך מספרים, מגיעים לכאן לעשות שופינג. אמריקה, לא? אנחנו הצצנו, צילמנו,






















חשבנו על שמופי הקונה את עצמה לדעת, שהייתה מוצאת כאן את גן העדן שלה עלי אדמות ומיד המשכנו אל הסטארבאקס המקומי המתפאר בפיטשר של דרייב אין. וכך רכשנו לנו שתי כוסות קפה בעודנו חושבים על אותם השמופים וכל אותם הפעמים שהיינו צריכים לעצור לקפה בדרך אל.. את זה צריך להביא ארצה.
הנסיעה המתארכת אל תחילת הטרק הביאה את הגר אל קצה יכולתה ואנחנו נדרשנו לעצור. המקום הראשון שנצפה היה תחילתה של דרך פרטית. הילדה הונקה, נרגעה ובעודה חוזרת אל הסלקל השנוא נעצרה מאחורינו מכונית. אשה חמוצת פנים צעדה לכיוונינו ובעודה שואלת "May I help you?" דמיינתי אותה שולפת את הרובה קצוץ הקנה. מזל שאפילו היא לא עמדה בקסמה של הגרולה שלנו, והרובה הוירטואלי חזר לנרתיק. החמיצות בפרצופה נשארה ואנחנו ברחנו משם מהר.
הטרק שלנו החל בצעידה בתוך יער מקסים, לאורך נחל, כשאנחנו עוקבים אחר הכתמים הצהובים המנחים אותנו בדרכנו. יהלי היה מרוצה מהאתגר הפתאומי והחל להפגין יכולות הליכה מרשימות.





























המסלול טיפס אל פסגת ההר הראשון (עדיין אין לי כוח לחפש את הספר), ירד באוכף, המשיך לפסגה השניה וחזר לחניה. כמה פשוט.






















המסע התארך, הטיפוס הפך תלול, הגר הופכה במנשא ונרדמה ויהלי נעזר בכוחותיהם של חבריו מיקי ודונלד הנוסעים ברכבת, כשבאופן מפתיע הרפתקאותיהם דומות לשלנו. למותר לציין שחוץ מלספר שהמסילה תלולה או שהם התעייפו לא היו להם הרבה הרפתקאות מיוחדות. לעיתים עקפה אותם רכבת אחרת – ברגעי השיא. היה מקסים. ההליכה בתוך היער ואח"כ הטיפוס על הפסגה, הנוף שנפתח והשלכת שעוד לא ממש החלה – רק במרומז פה ושם אדום או כתום מלמדים על הבאות.






















אנחנו חשבנו על השמופים שטוב שהם לא פה ולא יכולים לקטר ששוב סחבנו אותם למסלול אתגרי מדי (סטיב במיוחד עליך...) וגם על שי שבדר"כ סוחב אותנו להרפתקאות כאלה ועכשיו אין את מי להאשים.
ליהלי הובטחה תעודת פנתר כשנגיע למטה. הילד שצעד חמש שעות במסלול לא קל בכלל לא הבין מה אמאבא רוצים. הוא הרי בכלל מיקי. ומיקי הוא עכבר.
ההגעה לחניה שמחה את לב כולם. אפילו להגר נמאס כבר במנשא.
יהלי נרדם עוד לפני שאמרנו מיקי מאוס. הגר דרשה קצת יותר פרצופים מטורללים מאמא שלה אבל גם היא בסוף נרדמה. בערבות מסצ'וסטס החל לרדת גשם ואנחנו שמחנו שנמלטנו ממנה עד עתה.
התוכנית להעלות שני ילדים ישנים נתקלה בחוסר שיתוף פעולה של הנוגעים בדבר. אז הספקנו לקלח, להיזכר שכולם רעבים, לבכות על שיהלי החמיץ את השריפה שפרצה בדיוק בבניין השכן, לספר סיפורים כי הבטחנו ובעיקר לחזור עייפים ומרוצים עם הבטחות בלב לצוד שלכת בשבת הבאה.
בינתיים אני קמה כל בוקר אל העץ האדום שבחלון חדר השינה. דופקת כמה תמונות ואצה רצה להעיר את יהלי לעוד יום משוגע.





























נ.ב. הגרולה לבקשת הקהל

25/09/2008 - Coming for a visit

נשלח על ידי Hamu

Darling, I just scheduled a business trip to Booster in the begining of November. Save me some red trees, would you? (I promise to sing you the unforgetable Izhar Cohen song...) Ciao, Hamu

26/09/2008 - הי עדי

נשלח על ידי hilimohr

זו בדיוק התמונה שהיתה לי בראש. מי יודע אולי זה אפילו אותו המסלול . איזה כיף לכם שיש לכם את כל זה במרחק כמה שעות נסיעה מהבית. אהבתי מאד את תמונת הניצחון של אסף. רק את חסרה בתמונות . . .

שגרה מתוקה

השבוע האחרון היה שבוע שגרתי למדי שהסתיים בסוף-שבוע שגרתי גם כן. אני בעבודה. עדי בלימודים. יהלי בגן. הגר בבברליה. אכן, שגרה מתוקה. כמה אנו נוטים להקל בערכה. אותה שיגרה שבימים כתקנן אנו נוטים לקלל ולתלות בה את האשם לכל צרותינו. אבל כמה היא הייתה חסרה לנו בחודשיים האחרונים. יום השבת עבר עלינו בעוד מסיבת יומולדת של ילדה מהגן של יהלי. טוב לדעת שבעוד אני מנסה להתרגל לאוירה הסוציאלית המנוכרת של התאגיד האמריקאי ועדי מתקשה למצוא נושאי שיחה משותפים עם valley girls בנות עשרים ואחת, יהלי הוא זה שדואג לקשרים החברתיים שלנו. וכך מצאנו את עצמנו בעיצומה של שיחה בין שני זוגות של אקדמיים מהרווארד. היא (ההיא הראשונה) פרופסורית להיסטוריה יפנית ובעלה העוסק בסיפרות השוואתית אמריקאית-יפנית ניהלה דיון עם ההיא השנייה (היסטוריה סינית עם התמחות בקומיקסים מתקופת מלחמת העולם השנייה) ובעלה הפרופסור למדעים על כמה זה סביר לצטט את עצמך במאמרים. על אף שלא הצלחנו לתרום הרבה תובנות לדיון, היה נחמד להנהן תכופות, לצחקק מן ההומור האקדמי ולהרגיש קצת יותר שייכים.
יום ראשון התמקד בסדנת "עשה זאת בעצמך" בחסות איקאה. כ-4 שעות לקח לי בעזרתו של Santa’s little helper להפוך ערימת קרשים ושקית של 96 ברגים למיטה זוגית. בוב הבנאי, שהתלהב מן המשימה בתחילתה, איבד מעט את הסבלנות לקראת שעת הצהריים, וקרוב לשעה ארבע הצלחנו לחלץ אותנו ואותו מן הבית (ואותה ממנו).
טיול קצר בכיכר הרווארד וסביבתה. גלידה במקום שעוד לא ניסינו. ביקור בחנות הספרים coop המרשימה (וקניית ספרי טיולים של New England), ובעודינו חולפים על-פני כיכר בראטל המקסימה נשמעו לפתע קולות צעקה 'עדי! עדי!' מאחורינו. כן,כן – ממש כמו בארץ. סובבנו את ראשינו בהפתעה לגלות את אינס, אימו הספרדיה של מרקו (חבר של יהלי מהגן) הקוראת לנו מבית הקפה הסמוך. חיבוקים ונשיקות – אין כמו מנטליות ים-תיכונית בלב האמריקאיות המאופקת – והנה אנו שותים קפה הפוך טוב על הכיכר עם אינס ובעלה הגרמני ברנארד. וכך תפשתי לי רגע של חסד בדמדומי הערב הקריר, לוגם מן הקפה החם כשיהלי מתרוצץ עם מרקו בין טלפונים ציבוריים ונגן הרחוב פורט על הגיטרה ושר את Harvest Moon של ניל יאנג.
אתם רואים – לא הכול רע וקשה אצלנו. אנחנו מבינים שהדאגנו אתכם קצת בפוסטים האחרונים. מה – רק נסעו וכבר הם מקטרים. עוד מעט הם גם יחליטו שהם נשברים וחוזרים. ומה עם כל ההשקעה הכספית שלא לדבר על כל הדמעות, והחיבוקים והמטען הרגשי – כל זה בוזבז לשווא? אז לא. אנחנו נשאר עוד קצת ברשותכם. אבל לא נכחיש גם שקשה לנו. החודשיים הראשונים (אני מתחיל לספור מהרגע שהבית שלנו בתל-אביב התחיל להתפרק) היו לחוצים וסוחטי אנרגיה פיסית ורגשית בצורה לא סבירה. תקופות כאלו מפרקות אט-אט איים של יציבות שנבנו במשך שנים, וכמו יהלי שההתפרקות שלו היתה בולטת כלפי חוץ, גם עדי ואני התפרקנו קצת מבפנים.
וכן – קשה לנו עם האמריקאים. רובכם יודעים לא מאתמול שאני לא חסיד גדול של דיירי "האומה הגוועת" הזו. על משקל צרפת שיכלה להיות מקום נהדר אלמלא הצרפתים שבה, גם האמריקאים די מקלקלים את היבשת הנפלאה בה הם מתגוררים. וכן – גם בקמברידג' בה האיי-קיו הממוצע הוא 170 ונדמה שאפילו לזבובים יש דוקטורט בהרווארד (בחנות הגלידה ראיתי "ספל קמברידג'" עם הכיתוב ‘The world’s most opinionated zipcode’). גם פה לא ניתן לברוח לגמרי מן המנטליות האמריקאיות. (עם כי קל יותר עם כמות ה- international שאתה פוגש).
אבל בינתיים אנחנו כאן – מחוייבים אבל לא מתחייבים. יושבים על הקצה. לא עמוק בשדות הסיליקון של המערב הפרוע, אלא ממש על הכניסה, על נתיב הגישה של המייפלאואר, בואכה האוקיינוס האטלנטי. מוכנים בכל רגע לנסיגה אם נחליט ובמקביל מתחילים לבנות שגרה חדשה לבינתיים. להסכין עם הרע ולהתחיל לגלות את הנחמד. ויכולתי לספר לכם כמובן על השיחה הארוכה והמתסכלת עם הרובוט-אדם בשירות הלקוחות של Verizon ש"ניסתה" לעזור לי להתחבר לאינטרנט – אבל אני חושב שנשמור את זה כבר לפוסט אחר. הבטחתי לעצמי לשמור על אור חיובי בפוסט הזה.
כשחזרנו הביתה ואחרי שהילדים נרדמו הספקתי לקנח את היום בהרכבת ספה. (IKEA כמובן). בגוף כואב וידיים מיובלות, אבל עם 80% דירה מרוהטת הלכתי לישון. בסוף-השבוע הקרוב אנחנו נוסעים לניו-המפשיר לצוד שלכת. אז יהיה על מה לכתוב (או אולי זה הפוסט המצולם שהבטיחה עדי).
עד אז ....

20/09/2008 - תגובה ללא כותרת

נשלח על ידי אביטל (שמופי)

היית צריך להשתמש בשירותיו של שמופי כדי להתחבר לאינטרנט.. תתחדשו על הספה...

עכשיו, כמעט שבא הסתיו...

כמובטח, השבוע פחות או יותר חנכנו כולנו את מוסדות החינוך האמריקאיים כל אחד על פי הז'אנר החביב עליו.
הגר אומצה ע"י בברלי, ג'מייקנית נמרצת שלמרות הבטחותיה רוחצת קצת כלים ומסדרת את הבית לעת הרדמות העוללה. למרות ניסיונותי הרבים עדיין לא הגעתי להכרה האם היא רק מנסה להרשים אותי או שהיא באמת אחלה. מצד שני האקסית המתולוגית שלנו היא בעלת נעליים גדולות במיוחד ואין לנו ציפיות שבברלי תצליח להכנס לנעליה. אני אסתפק בצ'וצ'ה מרוצ'וצ'ה ובנזקים פסיכולוגיים ברי תיקון.
לטובת הסבים והסבתות אעדכן שהעוללה על סף התיישבות וכן שנרשמה מגמת התקדמות באגף הזחילה (תרתי משמע). עדיין אין יעילות רבה אבל הגברת כבר נעה במרחב. וכרגיל היא סוחטת מחמאות גם באמריקה.
יהלי לעומת זאת הגיע לגן "שבו מדברים אנגלית" ומיד השתלט על אגף המכוניות. הגננים שלו הספיקו להפנים כבר אחרי יומיים שהילד מאוהב בכלי רכב, ובגן הזה המתגלגלים על ארבע לא חסרים.
הגן של יהלי שייך לז'אנר גני מעורבות הורים. להבדיל מהגרסה הישראלית שבעיקר מאפשרת להורים לבלבל את המוח לגננת כאן אנחנו נדרשים ממש לבוא ולעבוד בגן. המשמרת שלי מתרחשת בימי שישי לעת בוקר וכוללת משחק פעיל והגשת הsnack היומי.
יהלי באופן מפתיע ויתר על הנוכחות ההורית שלי מהר מאוד. אני תוהה אם שנה בגן נטול מכוניות יצרה חסכים שמאפשרים לו להיות מסונוור מהעושר המקיף אותו ואי לכך ובהתאם לזאת לשכוח את מי שהביאה אותו אל העולם הזה וגם לגן. מה טוב. הילד נראה מאושר למדי. גם השנה יש לו גנן ואנחנו מרוצים מאוד. כשמו כן הוא, "הרווארד יארד" – הגן קשור להרווארד ולמעט אנחנו ואולי עוד ילד או שניים רוב הילדים בגן שהם חנונים אמריקאיים מתוקים וחכמים להפליא, זוכים לאחוז בהורה אחד או שניים העוסקים בהוראה במוסד המכובד או לפחות בקידום הפוסט דוקטורט שלהם במסגרת חביבה זו.
בשבת בילינו אחר צהריים גשום מאוד במסיבת יום ההולדת של ילדה בת 4 העונה לשם צ'רלי. בביתה הממוקם אי שם בפרברי בוסטר מצאנו את עצמנו מוקפים בכל אותם אקדמיים וחבריהם, עומדים ושואלים – למה? המסיבה עצמה כללה בעיקר משחק חופשי והתרוצצות כלל ביתית. יהלי התמקד במיקי מאוס והגר התמקדה בלזלול קלפים. אח"כ נפתחה מסיבת ריקודים סוערת שהסתיימה בcup cakes שלא צלחו את מבחן יהלי ומכאן שרמתם לא היתה גבוהה במיוחד. כיאה לאמריקה, היינו צריכים לאשר השתתפות, אבל באופן לא צפוי התקרובת לא כללה נקניקיות והיתה טעימה. הסלט היה רב מרכיבים, נטול חסה, טרי, מתובלן ולו הייתי יותר אמיצה הייתי נגשת למארחת לבקש את המתכון.
המפגש החוזר ונישנה עם ההורים בארוע שכלל הכרות בין כל הצדדים, והתשובה הקבועה שלהם ש"השנה אני מלמד/ת ..." עוררו מיד את רגשות הנחיתות שלי. מצד שני רוב הנוכחים נראו מבוגרים מאיתנו. שינוי מרענן ביחס לבנות העשרה המקיפות אותי ברגיל.
יום שבת בבוקר החל בכלל בביקור בגן חיות אי שם במערב שמעבר לבוסטר. יהלי היה מרוצה לעבור סוף סוף בנתיב המהיר של כבישי האגרה. המדווח הקטן מאחור שולט כבר בכל רזי התנועה ואני חותמת על מעבר מצלח של מבחן התאוריה הקרוב.
ההחלטה לבקר בגן החיות לא היתה יוזמה שלנו אלא היוותה חלק מארוע חברה בעבודה של אסף. כיאה למסורת הישראלית ציפיתי להגיע ולמצוא עשרות דיילות חן לבושות בגווני התדמית ומחלקות לנו שי צנוע תחת עשרות דגלים, בלונים ושימשיות (או במקרה שלנו מטריות) לעת מצוא.
לא דובים ולא יער ולא קרנף. גן החיות אמנם הכיל בעיקר עובדי ביגבנד אבל רק מהסיבה שהם היחידים שהעזו לצאת מהבית במזג האויר הגשום שאפף אותנו. שכחתי לציין שאת הכרטיסים מימנו אנחנו ולמזלנו זכינו לפחות לקבל במחיר המופקע ארוחת צהריים כמיטב המסורת האמריקאית, שי לילדים שכלל כרטיס מתנה לTarget בסך 10$ פר ילד (כי יש שם ה-כ-ל) והגרלה. מורגלים בחוסר הכשרון לזכות הופתענו לגלות שכמות המעטפות גדולה במיוחד. דבר ראשון זכינו בכרטיס American Express בסך $100. אח"כ הגרלנו כרטיסי גירוד בערך זהה.
אסף הביא את הכבודה הערב. ולאחר הרדמת הילדים התפנינו לנושא. כמה זכיות קטנות של $5-$10 לא הכינו אותנו לזכיה האמיתית של $1100! יחד התעשרנו ב$1160 מי אמר שביגבנד לא עזרו כספית עם ה Relocation?

השבוע היה גם בסימן תחילת הלימודים שלי. לא אוריינטציה או קורס מקדים. ה-דבר ה-אמיתי. אני מתקשה לצאת מגידרי. שוב ישבתי במעגל ונאלצתי להציג את עצמי בצורה הזויה כזו או אחרת. היו בנות מלאות excitement, היו תנועות, מחוות ורוטינות לזליות מחייבות כנראה.
לאור רשימות הקריאה אינסופיות מיד ויתרתי על הקורס הרביעי שלי שמלכתחילה היה בסימן שאלה. עכשיו אני רגועה יותר ופנויה יותר להרכיב את כל רהיטי איקאה שאסף הצליח להביא בנגלה מספר שתיים. מופתע מהריקנות הוא הצליח לקנות כמעט הכל. עדיין אנחנו נטולי ספה. למבקרים הפוטנציאליים אין מה לדאוג. השטיח רך, שק השינה זוגי, ומניסיון של כמעט שבוע השינה ערבה למדי. עם זאת התקוה לעדכון מלאי מהיר עדיין לא אבדה.
בינתיים החורף כבר כאן או בעגה המקומית תחילת הסתיו. הילדים מצוננים, העלים מאדימים ואנחנו מחכים לספרי המתכונים שיגיעו סוף סוף ואפשר יהיה להכין מרק.

ועד לפעם הבאה (שכנראה תהיה פוסט מצולם אם אסף לא ישלם את תוכניותיו המילוליות לפני)
הרבה נישוקים,
מתגעגעים אנחנו

עוד משהו:
יש לנו טלפון!!! או יותר נכון יש מספר. מכשיר עדיין אין אבל לפי הטכנולוג המשפחתי אם תתקשרו תגיעו לסקייפ שלנו. למעוניינים לשוחח עמי תצטרכו להתאפק עד לשעות בהן אסף בבית. במשך היום פה אני בטוחה שהמזכיר שלי ישמח לקבל הודעות. כשאני אצליח להבין איך זה עובד אני מבטיחה גם להתקשר.
בינתיים תתקשרו – 1-617-381-4866

12/09/2008 - בהצלחה לכולם במוסדות החינוך השונים!

נשלח על ידי נעמה, ברק והגות

תודה על העדכון המפורט והמון הצלחה במוסדות החינוך השונים והמשונים. טוב לשמוע שיהלי מתאקלם היטב באגף המכוניות- לילדים יש יכולת השתלבות מרשימה אם יש בשטח משהו שמרתק אותם... אני מאוד מזדהה עם סוגיית רשימות הקריאה האינסופיות- ואני בסוף כן לוקחת ארבעה קורסים ודי קורסת תחת הנטל בסמסטר הזה... הרכבה מוצלחת של הריהוט וכל הכבוד על הזכייה המרשימה! פה הקיץ מתקרב (היום היה אפילו מאוד חם) - ממש מיציתי את נושא החורף לשנה זו... חיבוקים מארץ הקנגורו והקואלה

Summer Sale

31.8 לילה אחרון בדירה זמנית בהחלט. הילדים ישנים, גם אסף. אני מנסה לסיים עבודה דביקה במיוחד שאמורה לסכם את הOrientation שלי, ולאור העובדה שלא נראה לי שתרגום של הפוסט הרלוונטי שלי יתקבל בברכה כתבתי משהוא מאוד exciting מלא מעגלים, קבוצות וקהילות.

מחר סוף סוף מגיע הרגע לו חיכינו מזה חודש – המעבר לקופסת הגפרורים הפרטית שלנו. אסף יעשה כמה נגלות להעביר את מזוודותינו + כל רכישותינו עד כה בג'יפ הכחול שלנו, שהוא לא מפסיק להתפעל מגודל הגאז' (נטול "ב") כמו שיהלי קורא לו. אח"כ כמיטב המסורת האמריקאית ניסע לסניף איקאה הקרוב להשלים רכישות. אנחנו כבר כמה שבועות מנצלים את סופי השבוע פה למסעות קניות ב-Target חנות הפלאים שיש בה ה-כ-ל. אמא שלי צוחקת עלינו שאנחנו מבלים שם הרבה. לעיתים אנחנו מגוונים בBed Bath & Beyond או בסניף הBabies”R”Us המקומי. כל החנויות האלה נמצאות אי שם מחוץ לעיר או יותר נכון בתחום השיפוט של עיירות ספר העונות לשמות מוזרים וחסרי חשיבות. ההגעה למתחם דורשת ניווט מה, שלי כמובן אין שום סכוי בו. חנויות הענק האלו הן האנגרים אין סופיים של פריטים אין סופיים תלוי בתחום ההתמחות שלהם. בTarget יש כאמור ה-כ-ל. ואנחנו נטולי הה-כ-ל מנסים כבר כמה שבועות להעביר חלק כלשהו משם אלינו הביתה. קשה להאמין כמה רכוש אנחנו צוברים במהלך חיינו, ורק אולי כשיצאתי מהבית עשיתי קניה שכזו וגם אז אמא שלי ציידה אותי בסמרטוטי רצפה וכמה סירים. האמת, גם עכשיו היא קנתה לנו כמה סמרטוטים, כי בחנות שיש בה ה-כ-ל אין סמרטוטי רצפה. כי באמריקה לא שמעו על זה.
באמריקה גם לא שמעו על סט מצעים סטנדרטי – סדין, ציפה, ציפיות. לקח לי כמה ביקורים בכמה חנויות + תחקור חברים השוהים פה כבר כמה שנים לגלות איך זה עובד. אז ככה: סט מצעים מלא, כמו שכתוב על כל העטיפות כולל סדין עם גומי, סדין בלי גומי ושתי ציפיות. ואיפה איפה הציפה? לציפה קוראים Duvet היא עולה הון והיא באה בנפרד בליווית עוד שתי ציפיות במקרה הטוב, או כמו שקרה לי בTarget שבין עשרות סוגי המצעים לא נמצא אפילו Duvet אחד... וכך תוך שאני שוברת את הראש בנושא אני מנסה גם שוב לגרד את יהלי מהרצפה, לתת להגר מוצץ ולשלוח את אסף למשימת חיפוש חפצים שימושיים אחרים או שיקח את יהלי לאגף הצעצועים. זהו הhighlight של יהלי ומביקור לביקור הוא מוסיף לרשימת הצעצועים שנקנה בפעם הבאה עוד כמה פריטים.
בכלל יהלי מקבל פה מידי אבא שלו חינוך קפיטליסטי הולם את רוח המקום, והוא כבר יודע להגיד שאבא נוסע לעבוד כדי שיהיה לנו כסף כדי שנוכל לקנות צעצועים.
אני מודה שהילד נורמלי לחלוטין וגם אני כבר מתחרפנת מהגודל, המבחר והאמריקה. אני רוצה כבר לצאת מפה אבל אי אפשר לראות את הסוף. כמו להיות באיקאה אבל הרבה הרבה יותר גדול. זה לא נגמר!
השעה כבר שעת צהריים ולאחר היכרות מהפעם הקודמת עם מלאי המסעדות המקומי אנחנו בוחרים באופציה הפשוטה והקצרה לכאורה - סניף הפיצה האט הממוקם בתוך Target. זה כמו לאכול את הנקניקיות שאחרי הקופה באיקאה. כמה נמוך אפשר לרדת? עוד הרבה יותר נמוך. יהלי הודיע שהוא לא רעב, רק צמא. אסף צועד איתו לבחור שתיה ובפרץ של חוסר תאום אני מוצאת את עצמי מזמינה לו סמוסי בצבע תכלת. אין ברירה – אי אפשר לשבור לאסף את המילה. לשמחתי לילד יש בכל זאת גבולות. ולמרות עברו באכילת מזונות בצבעים מוזרים (הוא חיסל גלידת תה ירוק ביפן ללא הינד עפעף) הפעם הוא ויתר לאחר כמה שלוקים. הצד האורגני שבי נשם לרווחה. מצד שני לזכותו של הגוזל ושל Target מצאנו שם סוף סוף לדר שכמובן מתרוצץ חופשי שיהלי מוכן לאכול בשקיקה ואני מרגישה שסוף סוף קצת פירות ואפילו מיובשים נכנסים לו לגוף. יחי Target! יהלי גם עם הגיעו לאמריקה מוכן סוף סוף לאכול קלחי תירס. האמת שסיפור ההצלחה הזה התחיל עוד בארץ כשהוא אכל תירס אורגני בבית חברו אסף. מאז הוא מודיע לכל מי שמוכן להקשיב שהוא אוכל תירס אבל רק אם הוא אורגני ואני משתדלת שברוב המקרים לפחות, הוא באמת יהיה דובר אמת, ובשאר מתנחמת שזה שקר לבן למטרה טובה...
היום בחיפושיי אחר חיתולי חופש נסענו לסניף מרוחק יותר של הסופר האורגני Whole Foods. את היכרותינו עם הרשת המדהימה הזו חנכנו עוד בניו יורק בשנה שעברה. יש סניף קטן קרוב לביתנו החדש אבל הסניף בו ביקרנו היום ענקי כמובן ומדהים ביופיו. ללא ספק הייתי עוברת לגור שם לו רק יכולתי. איזה מבחר והכל מסודר כל כך יפה... וכל כך יקר.. ואני שמתגעגעת לטבע הבשור שנהגו לשלח אלי את ירקותיהם מדי שבוע בערך חולפת מהר ליד הירקות (מלפפון 7 ש"ח, עגבניה 8 ש"ח. ולא מדובר בקילו אלא בבודדת...) שלא אתבלבל. חיתולים לא מצאנו אבל קנינו כמה חטיפים אורגניים וגם פופקורן, תוך בדיקה קפדנית שלא לקנות הפעם את הסוג ההוא בטעם גבינת צ'דר. רק האמריקאיים יכולים להגות טעמים שכאלה. באחת החנויות ראיתי לקראת Halloween נשיקות של Hershey’s בארומת דלעת. שיהיו בריאים.
אח"כ בפארק נגלה ששוב לא קראתי את כל האותיות הקטנות והפופקורן הפעם בעל גוון מתקתק. היום נעשה ניסיון שלישי בתחום, ויתכן שהפעם הצלחנו. עוד אין לדעת.
בכלל הניסיונות הקולינריים שלי כאן נוחלים כשלונות חוזרים ונישנים. כצמחונית אני סובלת פה במיוחד. בארץ כבר התרגלתי להיות מפונה לאגף הפסטות/סלטים. כאן כמובן סלט אינו סלט אם הוא לא כולל קצת עוף או בייקון וגם בפסטות המצב קשה. אני נשארת בד"כ עם פיצה בלי כלום.
מחר בבוקר אסף יעביר את כל רכישותינו ומזוודותינו למשכנם החדש. אנחנו נצא לShopping יחד עם כל האמריקאים כי זהו ה-Labor Day. אני מודה בעוונותי שאין לי מושג מה זה ולמה יש חופש אבל כבר הספקתי להבין שזה עוד תירוץ לצאת לקניות וכל החנויות כבר מתכוננות לסיילים של מחר. האם גם איקאה חוגגת? אני מקווה שכן.
אם נצלח את המחר נגיע לעת ערב לקופסה, ננקה, נמרק ונבנה ליהלי את מיטת האוטו שלו (תמונות לאחר הבנייה המצלחת). או אז נוכל להתמוטט לתוך שק השינה ולחכות לימים טובים יותר בהם יותקן לנו אינטרנט לפי התוכנית המהפכנית שאסף הוגה כבר כמה ימים. ואם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו התוכנית אף הצליחה.

לילה טוב,
הצלחה רבה לכל ילדי הגן וביה"ס!
יחי! יחי! יחי! החופש הגדול נגמר. אפשר לנשום לרווחה.

על קורותינו אנו במערכת החינוך האמריקאית – בפעם הבאה.
נישוקים,
אנחנו


נ.ב
2.9 עדיין אין אינטרנט. גם פה זה לוקח לפחות שבוע, אבל אסף ינצל את קשריו בעבודה וישלח את הפוסט הזה סוף סוף לחופשי.
יום האתמול הסתכם בכ-8! שעות איקאה!!! שבסופן חזרנו הביתה ורק חצי תאוותינו בידינו. אחד מכסאות האוכל, הספה, המיטה והמזרון שלנו לא היו במלאי. אנחנו אכן ישנים בשק שינה על השטיח (איזה מזל שיש לנו אחד כזה בסלון). מי היה מאמין שקשיי המלאי קיימים גם פה ולא רק באיקאה ישראל. מצד שני הם טוענים לחידוש תוך ימים ספורים ולא בעוד אי אלו שבועות אם ירצו האלים השוודים. גם נציגי השירות באגף המקומי חביבים יותר כיאה למוצאם. עם זאת המבנה הכללי הוא כנראה זהה בכל העולם רק הרבה הרבה יותר גדול. יהלי עמד רוב הזמן בגבורה בעינוי השוודי הזה. הוא ניצל את ההזדמנות לקפוץ על כל המיטות ולהשתולל כיאה למקום. חזרנו הביתה עמוסי חבילות, מחוסרי יותר מאלף דולר ועוד היד נטויה. אנחנו עדיין מסדרים ומרכיבים את עצמנו לדעת...
אני מודה שלאור מיקומי ההנקות המוזרים שלי בכל חנויות הענק האלה, ציפיתי בקוצר רוח לחוית ההנקה השבדית הצפויה לי. בנוסף לקקפוניה הכללית והמשפחתית מצאתי את עצמי יושבת ומניקה על כורסא לא נקיה במיוחד באמצע הFamily Bathroom שזה אומר שירותים קצת יותר גדולים עם כורסא. איפה ימי פינת ההנקה העליזים של איקאה נתניה?
בושו לכם אמריקאים.
בסוף, בקופה, שניה אחרי שגילינו שאנחנו עוד צריכים לחזור לפה, שניה לפני התמוטטות מערכתית כללית, יהלי זיהה בדוכן הנקניקיות שאחרי גם גלידה. שלושה דולר נוספים נשלפו מיד, שלושה גביעי גלידה אמריקאית (!) נאחזו מיד ויחד איתם צעדנו אל השקיעה שמעל רחבת ההטענה של איקאה.