יום רביעי, 2 בספטמבר 2009

מה אכפת לציפור...

כל החורף חיכינו שהעץ המקסים הניבט מחלון חדרנו יחזור להצמיח עלים, וכשהגיע האביב גילינו לצערנו שהעץ הצטנן וחלה ונשאר לו עירום.
היום ברדתי עם יהלי מטה מחוץ לבניין, התגלה לפנינו סרט סימון שחסם את הגישה מהחצר הפנימית למגרש החנייה, ועל הרצפה היה סימון גיר לא ברור. הגרוע מכל כבר חלף בראשי, אולם מבט שני גילה שלט המודיע על עבודת תחזוקת עצים של העירייה. והסימון גיר? - טוב, זה התגלה כמגרש בייסבול מאולתר ששרטטו ילדים.

כשחזרנו הבייתה אחרי שעה קלה, עבודת התחזוקה הייתה בעיצומה והתגלתה כטיפול בטוטאל לוס. העץ נכרת לו לגמרי, ובמקומו נשאר גדם עירום ואופק פרוש מחלון חדרנו אל הרחוב המרוחק.

כך הסתיימה לה תקופה. לפחות יהלי נהנה מן מחזה הגדיעה כשהוא מצווח בחדווה על מיטת חדרנו ושולח מדי פעם עידכונים לחלל הבית.

הנה תמונות מימים יפים יותר ...




תגובה 1: