ההארה הגדולה שלי מכנס השיווק/מכירות של החברה, הגיעה דווקא בשעות האחרונות באג'נדה של היום האחרון, ואני ארשום אותה באנגלית כי זה פשוט נשמע טוב יותר – “New age is the religion of the business world, and dollar is the god it worships” את העובדה שאני נוכח בסוג חדש של כנסייה סיפק מי שנרשם באג'נדה כ- motivational speaker והתגלה כאיש גרום, מקריח ותזזיתי באופן בלתי-נסבל (מכל האנרגיה החיובית הזורמת בעורקיו) בשם צ'אק. צ'אק הוא חלק מהתעשייה המשומנת הסוחפת את האליטה המצליחנית המאוהבת בעצמה של אמריקה אשר מספקת את מרכלותה הפסאוודו-רוחנית דרך שמות מותגים כמו coaching, personal improvement, empowerment וכו' וכו' וכו'. הספורט הלאומי של אליטה זו הוא הגולף, שמסתבר, כך למדתי, הינו התלכדות של אסטרטגיה, שלמות רוחנית והרמוניית נפש-גוף, ולא משחק אווילי של עשירים האוהבים להתלבש לבן, לעשן סיגרים ולגזול מרחבי דשא בלתי נדלים שהיו יכולים לספק איכות חיים לסביבה האזרחית הטפילה שבסביבתם. כמו כל ענף ניו-אג'י משופשף, בבסיס תורתו של צ'אק מספר אמיתות בסיסיות כמו "שתו הרבה מים", "תהיו בעלים/נשים/הורים/___ טובים", "השקיעו 5 דקות כל יום בשיפור עצמי" ומיני קלשיאות עטופות בשמות מפוצצים כמו "מבחן ה- 4%". ההרצאה עצמה אינטראקטיבית באופן מעצבן במיוחד, מלווה בתרגילי "מוטיבציה" הכוללת קימה של הקהל (כלומר, אנחנו), קפיצות, שינון מנטרות מטופשות (כמו צעקת “yes” מחרישת אוזניים מלווה בתנועת נצחון), מסג' הדדי ועוד מיני תועבות שבאמת לקחו אותי לקצה הסבילות המנטלית שלי. וכן – הוא הראה לנו גם תמונות של הילדים שלו. יאאאק.
צ'אק הוא מאמין גדול בכך ש- “you are what you read and listen to”. בגדול, הוא אומר, נכון שהכלכלה בדאון, הלקוחות בורחים ויש סבל בעולם אבל אל תטרידו את עצמכם בזה, זה רק ייפגע באיכות המכירה שלכם. אם תקראו דברים מדכאים, תהפכו לאנשים מדכאים ואף-אחד לא יירצה לקנות מכם (בעיני צ'אק, דיכאון הוא תוצר של mind-set של מפסידנים המעדיפים כנראה לקחת כדורים על-פני המאמץ הכרוך בשיפור עצמי. שנים של מחקר ומצע עובדתי בתחומי הפסיכולוגיה, פסיכאטריה וגנטיקה לא ישכנעו אותו אחרת). זה הכול בראש. כן, כן, אנחנו מדברים על אותו סוג של זבל מנטלי דוגמת "השלום מתחיל בתוכי" מבית מדרשה של שרי אריסון. אפילו קיבלנו רשימת ספרים מומלצים לקרוא – אל דאגה, לא תמצאו שם את "הקץ לנשק" של המינגווי או את "מאה שנים של בדידות" (דיכאון – זוכרים?) . מאות שנות יצירה ספרותית אינם נחשבים בעיניי האליטה העסקית וכהני-הדת המאמנים שלה.
הגרוע מכל היה שאני כנראה היחיד שהרגיש נבוך מכל המעמד הזה. מבטים שהגנבתי לצדדים (וכן מספר פידבקים קצרים ששמעתי מאוחר יותר בערב) חשפו התלהבות גדולה בקרב המאזינים. אחר-כך עלה ה- COO שלנו למופע הסיום שהפך כעת לדרשה עסקית הנשמעה לקוחה היישר ממעמקי הרטוריקה המטיפית הנוצרית, מלווה בצעקות של השבח לאל הדולר הנענות בהתלהבות ע"י אנשי המכירות, נערי הכנסייה. רק מקהלת גוספל הייתה חסרה שם.
הללויה ...
אבל, אל בהלה. לא כל השבוע היה כזה. סך הכול מדובר היה באירוע מאורגן היטב. הרבה הרצאות מענייניות על השוק, האירגון והמוצרים. הרבה אפשרויות להכיר ולקשור קשרים עם אנשי המכירות והמכירה הטכנית של החברה ומעל הכול תחושה באמת טובה של חברה מאוד מגובשת עם תוכנית תפורה היטב לשנת 2009. בין התכנים האינפורמטיבים, שובצו להם פעילויות גיבוש במיטב המסורת האינפנטילית האמריקאית כששיא האירועים המגבשים היה ביום רביעי אחה"צ בו נערך המשחק אשר רבות דובר בו טרום האירוע – ה- dodge ball שלבסוף התגלה כלא יותר מ..... מחניים. נו, מילא.
כמובן שהיה הרבה אוכל טוב (אני אאלץ להתנזר מאוכל מקסיקני בחצי שנה הקרובה), הרבה הרבה אלכוהול, והרבה ויכוחים סוערים בין אנשי השיווק, שוכני החוף המערבי (סן-פרנסיסקו) והמזרחי (בוסטון) ואנשי המכירות הטקסנים ברובם. (כך למדתי למשל ש-global warming הוא רק המצאה של דמוקרטים יפי-נפש) המקום עצמו הוא מקום-נופש די יפהפה יש לומר, השוכן כ-20 מייל מאלבקורקי, ניו-מקסיקו, או אם יורשה לי לצטט מהסרט 'כוכב בודד' “between nowhere and not much else”. מזג האוויר המדברי היווה פסק זמן חביב מהחורף הבוסטוני אבל אחרי שבוע, הגעגועים למשפחה ולאורות הכרך עשו את שלהם.
סך הכול היה נחמד – שנה הבאה אנחנו ב- Napa Valley.
צ'אק הוא מאמין גדול בכך ש- “you are what you read and listen to”. בגדול, הוא אומר, נכון שהכלכלה בדאון, הלקוחות בורחים ויש סבל בעולם אבל אל תטרידו את עצמכם בזה, זה רק ייפגע באיכות המכירה שלכם. אם תקראו דברים מדכאים, תהפכו לאנשים מדכאים ואף-אחד לא יירצה לקנות מכם (בעיני צ'אק, דיכאון הוא תוצר של mind-set של מפסידנים המעדיפים כנראה לקחת כדורים על-פני המאמץ הכרוך בשיפור עצמי. שנים של מחקר ומצע עובדתי בתחומי הפסיכולוגיה, פסיכאטריה וגנטיקה לא ישכנעו אותו אחרת). זה הכול בראש. כן, כן, אנחנו מדברים על אותו סוג של זבל מנטלי דוגמת "השלום מתחיל בתוכי" מבית מדרשה של שרי אריסון. אפילו קיבלנו רשימת ספרים מומלצים לקרוא – אל דאגה, לא תמצאו שם את "הקץ לנשק" של המינגווי או את "מאה שנים של בדידות" (דיכאון – זוכרים?) . מאות שנות יצירה ספרותית אינם נחשבים בעיניי האליטה העסקית וכהני-הדת המאמנים שלה.
הגרוע מכל היה שאני כנראה היחיד שהרגיש נבוך מכל המעמד הזה. מבטים שהגנבתי לצדדים (וכן מספר פידבקים קצרים ששמעתי מאוחר יותר בערב) חשפו התלהבות גדולה בקרב המאזינים. אחר-כך עלה ה- COO שלנו למופע הסיום שהפך כעת לדרשה עסקית הנשמעה לקוחה היישר ממעמקי הרטוריקה המטיפית הנוצרית, מלווה בצעקות של השבח לאל הדולר הנענות בהתלהבות ע"י אנשי המכירות, נערי הכנסייה. רק מקהלת גוספל הייתה חסרה שם.
הללויה ...
אבל, אל בהלה. לא כל השבוע היה כזה. סך הכול מדובר היה באירוע מאורגן היטב. הרבה הרצאות מענייניות על השוק, האירגון והמוצרים. הרבה אפשרויות להכיר ולקשור קשרים עם אנשי המכירות והמכירה הטכנית של החברה ומעל הכול תחושה באמת טובה של חברה מאוד מגובשת עם תוכנית תפורה היטב לשנת 2009. בין התכנים האינפורמטיבים, שובצו להם פעילויות גיבוש במיטב המסורת האינפנטילית האמריקאית כששיא האירועים המגבשים היה ביום רביעי אחה"צ בו נערך המשחק אשר רבות דובר בו טרום האירוע – ה- dodge ball שלבסוף התגלה כלא יותר מ..... מחניים. נו, מילא.
כמובן שהיה הרבה אוכל טוב (אני אאלץ להתנזר מאוכל מקסיקני בחצי שנה הקרובה), הרבה הרבה אלכוהול, והרבה ויכוחים סוערים בין אנשי השיווק, שוכני החוף המערבי (סן-פרנסיסקו) והמזרחי (בוסטון) ואנשי המכירות הטקסנים ברובם. (כך למדתי למשל ש-global warming הוא רק המצאה של דמוקרטים יפי-נפש) המקום עצמו הוא מקום-נופש די יפהפה יש לומר, השוכן כ-20 מייל מאלבקורקי, ניו-מקסיקו, או אם יורשה לי לצטט מהסרט 'כוכב בודד' “between nowhere and not much else”. מזג האוויר המדברי היווה פסק זמן חביב מהחורף הבוסטוני אבל אחרי שבוע, הגעגועים למשפחה ולאורות הכרך עשו את שלהם.
סך הכול היה נחמד – שנה הבאה אנחנו ב- Napa Valley.
7/03/2009 - שנה הבאה? |
| נשלח על ידי Anonymous |
| אופטימיות זה חשוב! |
22/03/2009 - Mass Psychology |
| נשלח על ידי Big Brother |
| What you've described sounds, amongst other things, as one of the scientologists conventions, with this charismatic speaker on the stage motivating the herd and goading them into extreme behavior. On the subject of psychology, I have recently encountered the name of Szasz, whose critique of psychology, the term "mental illness" etc are directly following Gilbert Ryle's criticism of Descartes' ghost in the machine dualism. His views are quite interesting and antagonistic to mainstream psychology. The book "The Meaning of Mind" in particular. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה