יומני הגרב האדומה: שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב

באספת ההורים האחרונה בגן של יהלי שהתקיימה השבוע אבא של ננדו עוד הבטיח לנו החדשים בעיר שלג במאי. אילולא השלג של יום שני שנחת כאן לאחר יומיים שמשיים במיוחד הייתי מתקשה להאמין. גם בשבוע שלפני בילינו את יום השני בסופת שלגים קשה שהשביתה את הגן, הלימודים, העבודה והבברליה. יום שלם בבית עם שני זאטוטים כשהאחת מהן מריירת את עצמה לדעת תוך הצמחת שיניים בלתי נלאית וניגוב נזלת על בגדיה המהוהים של אמה הסתיים מקדם מן הצפוי, לפחות עבורי, עת לזלי הודיעה כי שעורי אחר הצהריים יתקיימו למרות הכל ואני העברתי משמרת לאסף. יש לציין שלעת בוקר עת קבלתי את ההודעה על בטול השעור מרצתי הזורקת הוסיפה לנו מיד עבודה נוספת כי אנחנו כבר ממש בפיגור.

שמחתי על כן היתה מרובה עוד יותר, גם אוכל להתאוורר קצת מעודף הנוזלים המשפחתי וגם אוכל לנצל את זמני המועט לפעולות מרנינות יותר מכתיבת עוד עבודה.
אך השמחה היתה קצרה ומקדמת מדי. רק אני ועוד שני סטודנטים טרחנו להגיע. לא האינטימיות הכיתתית שנחתה עלי לפתע היא שהטרידה אותי. אחרי 20 דקות לערך גילינו שגם המרצה שלנו התעצלה ולא רק שהגענו גם נצטרך לכתוב כמה מילים נוספות עבורה. עצביי הרופפים ממילא עמדו להתפוצץ.
אבל אז כבר התחילו ימים יפים יותר. השלג נמס ובשישי בלילה נחתו פה חברינו הבפאלואים לביקור הגומלין המבטח. סוף השבוע היה מקסים במיוחד ואנחנו יכולנו להשויץ בכייף ביופין של קיימברידג' ובוסטר. המפגש המשותף נוצל גם לחגיגת פורים מקדמות שכללו אכילת אזני המן מעשה ידי, שהיו להפתעתי פשוטות להכנה. לאור דרישת הקהל ובעיקר מתוך הקושי למצוא פרג הסתפקתי במילוי שוקולד שהיה לבסוף טעים אפילו לי. אבל גולת הכותרת היתה חגיגת ימי ההולדת של ילידי מרץ- הגר, אסף ועלמה. האחים של לא ויתרו, ומיד הלאימו את יום ההולדת. כך שגם הם זכו לזרים, מתנות וכבוי נרות. הגר כמובן היתה שוות נפש לכל הארוע ורק יהלי התרגש במיוחד ודרש שנכין גם שקיות.

באדיבות אדית וגלעד

אחרי יומיים מקסימים במיוחד התעוררנו לשלג נוסף שאמנם לא תפס אבל הוכיח שאין לנוח על זרי הדפנה והכל עוד יכול לקרות. לא נותר להוכיח שיש פה גם מוזאונים ואנחנו יצאנו לשחק בזה של הילדים שהיה ריק במיוחד ועל כן נעים מתמיד.
את פורים כאמור שעוד התחלנו לחגוג ביום שני משכנו אל הגן של יום רביעי - יום העבודה שלי שם. חמושה באזני המן ותחפושת רובין הוד אחת יצאתי עם יהלי אל הגן. נוגה שהגיעה בתחפושת כלה שכנעה את יהלי להתלבש סוף סוף וגם שאר הילדים לא נותרו מאחור. יש לציין שבגן של יהלי לא חוגגים חגים, אבל כל רצון של הורים לשתף במנהגי החג הפרטי שלהןם מתקבל בברכה וננסי ופאלו הצליחו לחפש את כל ילדי הגן, להובילם בתהלוכה מלוות פעמונים בעיקר על משקל הרעשנים שנשמעה קצת יות ר לכבוד הChristmas מאשר הפורים אבל למי אכפת. אח"כ הילדים זכו לספור מגילה אינסטנט, הכנת מסכות וsnack של special cookies הלו הן אזני ההמן הידועות. בערב אמא של קלי אמרה שהילדה ספרה שזה היה היום הכי כייף ואני נתמלאתי גאווה רבה. קצת כבוד ונחת לישראל...
הימים ממשיכים לנוע לנו בין דרגות שונות של קור וגשמומיות לימים מקסימים וחמימים כמו היום עת יצאנו לגלות איך מכינים סרופ מייפל בהפנינג שאורגן בעיר הסמוכה Somerville. בתוך גן תמוה שנועד לפעילויות גינון שונות כמה היפים עוד יותר תמוהים הקימו כמה תחנות. באחת זכינו לגלות איך מכינים את הנוזל האמיתי, באחרת השתתפנו במבחן טעימות עיוור שכלל כמה סוגי סירופים. בשלישית הוקם פסל צבעוני אינטרקטיבי שמטרתו היתה לייצר גלי שלום עולמי. ארגז כלי נגינה השלים את האוירה ורק נפילתו של יהלי לבריכת המים הקפואה קטעה את הארוע באיבו. יהלי ואסף חזרו הביתה להחליף בגדים ואני המשכתי לטייל עם מרק, חבר של יהלי, ואמא שלו אל המצודה הקרובה. בדרך גילינו שהפרחים כבר החלו להנץ. גם השלטים בככר שלנו מודיעם על חגיגות הSpringfest הקרובות. אין ספק - האביב כבר כאן!

מחר נצא אל דרום בוסטון לחוג עם האירים ועם גיא ששוב מבקרנו וזוכה בפרס המבקר המתמיד את St. Patrik's Day. אנחנו אמנם יכולים להצטרף לפורימון המקומי אבל איכשהו היה לנו מספיק פורים להשנה ונדמה כי עכשיו תורה של אירלנד.
שעון הקיץ, הטבע המתעורר לו משנת החורף והעבודות שאני צריכה לסיים לכתוב מזכירים לי שהסמסטר עוד פחות מחודשיים מסתיים. לעת סיום השנה שהקצבתי לעצמי ותחילת המחשבות על חופשתינו שתחל עם השמע הגונג של סיום הסמסטראני מתמלאה תהיות מסוג "החיים לאן". חלקים הולכים ומתרחבים שבי נוטים להגיד יפה שלום ותודה ולחזור למקורות. חלקים אחרים דורשים לעשות זאת ברגע זה. מי ניצח ואיך היה במצעד של הקדוש פטריק - בפוסט הבא.

עוד משהו -
הפנינג הבוקר האירי התגלה כפארסה צפופה במיוחד ואחרי שבת תשחורת אמריקאית במיוחד התאפקה שלא להקיא עלי וחבריה מעכו את העגלה עם הגר הישנה יותר מדי פעמים פרשתי. אסף ויהלי נשארו עוד קצת לצפות בתזמורות ובפרשים. האמריקאים התגלו כשיכורים לא נחמדים בכלל, התהלוכה נרשמה כסבירה מינוס אבל יהלי זכה ללקק סוכריה ירוקה כמיטב המסורת ואני אף הצלחתי לצלם כמה צופים שתפסו מקומות שווים במיוחד.

גיא שטיסתו התאחרה הצטרף אלינו כבר חזרה בקיימברידג' עת שוב התאפשר לנו לדוג לנו סנדוויצ'ים מעולים ב-Darwin's ולנוע לאיתנו אל הנהר הצ'רלס. פיקניק על הדשא כבר מזמן לא היה לנו כך שאין מה להתלונן.

ולמי שהתלונן הנה כמה תמונות משפחתיות...