אסף טוען שאני מזניחה את הבלוג שלנו. ואני טוענת כי ימים של שיגרה אלו, ומה אחדש?
האביב המתחדש לנו בחוץ (רק מתוך עצלות איני ממלאה את הפוסט בכתמים סגולים סגולים שמתוכם אני מצליחה רק לזהות אירוסים והשאר ישארו בגדר "הפרחים הסגולים המקסימים", שם מנצח לכל הדעות), כבר מזכיר לנו, עת תכננו להרחיק עד ניו המפשיר ולבחון הכיצד חובצים את הSap - אותו נוזל שקוף הזורם בעצי המייפל- או שמא בוצרים אותו?, שהוא אינו אביב ישראלי. הגשם האביבי שיפקוד אותנו ביום ראשון ימנע מבעדנו להמשיך ולחקור את תהליך ייצורו של הנוזל המופלא לפחות בשנה זו (אין מה לעשות חייבים לשמר כמה אטרקציות לשנה הבאה) ולהמשיך במחקר המעמיק מהצד השני של הפיה, זה שצמוד לפנקייק.
מחר, יום השבת ינוצל למרות היותו שמשי מה לתחילת מסעותיו של יהלי ברחבי הבוסטריה, עת ינוע הדרדק מבית חבר למישנהו. מה שהתחיל ביומו של פטריק הקדוש אותו ניצלו בגן של יהלי לשפור עמדות והשתלמות הגננים, כך שנאלצנו לקחת את העוללים בשעה 12:30 במקום חמש שעות מאוחר יותר, נמשך ביומן פתוח, יד רושמת ואמא שתסיע את הילד לplay date התורן.
באותו היום, שבו כל ילדי הגן זכו לכמה שעות איכות נוספות עם אמאבא, יהלי העדיף ללכת לשחק עם אנשים בני גילו. כיאה למסורת הישראלית, כשנכנסתי לגן הוא ואיזבל כבר תיכננו שיהלי יבוא לבקר אצלה. רק לוחות הזמנים הבדילו בין התרבויות. יהלי רצה - עכשיו! איזבל תכננה ללכת עם אמא שלה למשרד ובכיו של יהלי המאוכזב לא עזר, הפגישה נקבעה לשבת הקרובה. גם השיחודים שלי בגלידה לא רגשו אותו במיוחד. כשכיבו את האור, הילד הועיל להגרר הביתה, להתרצות לגלידה כדי לסיים על הספה שאמא תוכל להרדם באמצע הקראת ספור אפילו שרק צהריים. בינתיים כבר שכחנו מאיזבל אבל אמא שלה דווחה בשישי שהילדה חולה. הplay date נדחה בשבוע ואם לא נזכה לעדכון בריאותי נוסף במהלך הלילה נתייצב שם מחר בצהריי היום.
עד אז אני מנסה לתהות כמה זמן זה play date? מה אומרים חוקי אמריקה? כי כשנפגשים אחרי הצהריים בישראל זה 16-17 אבל פה הכוונה זה לכל מה שאחרי 12. וכשמתחילים לשחק ב17 תמיד יש ארוחת ערב שתאפשר לתרץ את העובדה שצריך גם לחזור הביתה. אבל מה עושים כשהמפגש מתחיל ב14? מי ידע ויהפוך אותנו מאנשי הלבנט לבני תרבות? לא נותר לי אלא לפתח את תאורית השעה וחצי ולקוות לטוב, תוך ציפייה לבכי של יהלי עת אנסה להסביר לו שהגיעה עת, מה שיאריך את הביקור בעוד חצי שעה לפחות ויגרום אולי לאמא של איזבל לותר על ביקור הגומלין אי שם בעתיד.
ביום ראשון לעומת זאת נלך לבקר את אלברט. יהלי שסוף סוף מתחיל להשתלט על השפה המקומית הסכים סוף סוף גם לנדב מידע לאמא שלו ולומר שהוא רוצה לשחק עם הילד. חמושה במידע נדיב זה ארבתי לאמו של אלברט בתחילת השבוע וסכמנו בכללי על ראשון אחה"צ (כבר ידעתי שזה בערך 14) אבל הפרטים הסופיים טרם נקבעו. השבוע חלף ומארביי החדשים העלו חרס - אמא של אלברט לא נצפתה במתחם. לא נותר לי אלא לשלוח אי מייל ולבדוק מה קורה. אני והאמריקאיים טרם נפתחנו והטלפון נשאר חתום כך שרשימת הכתובות הכיתתית בעיקר משמשת להתכתבויות ענפות הכוללות בד"כ בקשות החלפת משמרות עבודה בגן.
תחת שמו של אלברט, שהוא בעצם ילד סיני למהדרין, רשומים היו בגאון שמות הוריו - ווי ג'י וווילי. לכל אחד מהם אי מייל משלו, ואני תהיתי - מיהו מי? כבר כמעט אמרתי נואש ובעודי מתכננת לבשר ליהלי שהשבוע לא נבקר את אלברט, מקדתי את עבודת הבילוש וגיליתי שלאורך כל רשימת הכתובות האמהות רשומות תמיד ראשונות. אלברט בודאי לא קופח, האי מייל הנכון נמצא. ווי ג'י ניצחה והplay date ניצל!
בינתיים כמובן חזר היום יהלי מהגן בהכרזה שדייב הוא החבר הכי טוב שלו ולי לא נותר אלא להתחיל לארוב לאמא של דייב כדי לארגן מפגש בשבוע הבא.
אבל, השבוע שיבוא יוביל אותנו לסוף שבוע אחר לגמרי, עת נפקיד העוללים בידיה האמונות של בברלי ונצא לנו לסוף שבוע של גדולים בברקשייר. מקבץ ארועים הכוללים יום הולדת וימי נישואין הובילונו עד הלום וכולנו תקווה (ובעיקר החלק הבוגר של המשפחה הזו) שהB&B שנבחר יוכיח את איכותו, שהשקט והשלווה יצברו באברינו הדווייים ושהילדים לא יספרו על האירוע לפסיכולוג יום אחד כשיגדלו. בינתיים אמא שלהם מלאת רגשות האשמה כבר רצה לאגור מתנות כי מה ינחם אותם יותר ביום ראשון בערב? אמא ואבא שחזרו או משהו בעטיפה מרשרשת? אני מהמרת על הרשרשנית הקטנה ואצה לחנות.
אני מודה שמאז שסיימתי לכתוב את העבודה על הסרט "ואלס עם באשיר" אני באוירת סוף קורס ומתקשה לחזור ללמוד ברצינות. הסרט, שלמרות בעיותיו הרבות עדיין מומלץ בעיני לראותו, היווה נושא שיחה מרכזי בחלל ביתנו עוד בימי הביקור הבפלואי. על תאור הניצוצות שעפו פה אותר, אבל מאז שניגמרו נושאי השיחה אני מתמקדת בהכנות לחופשת מאי שלנו עת נפזול לחוף המערבי וננצל שבועיים ימים כדי לאגור חויות ברות כתיבה אי שם בקליפורניה.
גם חופשת יוני כבר מתארגנת, ובכלל אני בעיקר עסוקה בלסמן תאריכי אירועים מבטיחים בלוח השנה ולחפש מקומות לינה שיתאימו לכיס ולגאוגרפיה. לא פלא שספרי הטראומה נשארים מאחור.
עוד משהו-
כמובן שחלפו להם כמה ימים. עומס המפגשים החברתיים בתוספת וירוס קטן של הגר והעובדה שבכל זאת צריך גם קצת ללמוד פה משגרים את הפוסט הזה בתחילתו של השבוע החדש. אסף יטוס מחר לוושיגטון לצלם לנו קצת עצי דובדבן פורחים ואני אמשיך לארוב לאמהות תורניות תוך ריצה אחר הגר המתרוצצת ברחבי הגן ומחפשת כתמיד מה עוד אפשר לבלוס - ורצוי שיהיה קטן ומסוכן. הילדה שמוכנה כבר לRed Door Room או בעברית טרום חובה, אולי אולי תזכה לבלות בשנה הבאה בחדר הכחול של הרווארד יארד. לצערנו מקומה המבטח כאחות של נתפס ע"י משפחה אחת שלא רק שכבר יש לה ילד/ה בגן הם גם קשורים להרווארד ולכן קודמו בתור. החצופים! אנחנו שלחנו את אמא של מרק שיש לו אחות בגילה של הגר לרחרח בין האמהות בשכבת הגיל שלה. לורה גילתה תושיה והצליחה לדוג לנו פיסת אופטימיות קטנה אבל לא מבטיחה מדי. היא לעומת זאת נהנתה מאוד מתפקידי הריגול שהוטלו עליה ואנחנו ממשיכים להאחז בפיסה שלנו, לקוות לטוב וללכת לישון. לילה טוב!
האביב המתחדש לנו בחוץ (רק מתוך עצלות איני ממלאה את הפוסט בכתמים סגולים סגולים שמתוכם אני מצליחה רק לזהות אירוסים והשאר ישארו בגדר "הפרחים הסגולים המקסימים", שם מנצח לכל הדעות), כבר מזכיר לנו, עת תכננו להרחיק עד ניו המפשיר ולבחון הכיצד חובצים את הSap - אותו נוזל שקוף הזורם בעצי המייפל- או שמא בוצרים אותו?, שהוא אינו אביב ישראלי. הגשם האביבי שיפקוד אותנו ביום ראשון ימנע מבעדנו להמשיך ולחקור את תהליך ייצורו של הנוזל המופלא לפחות בשנה זו (אין מה לעשות חייבים לשמר כמה אטרקציות לשנה הבאה) ולהמשיך במחקר המעמיק מהצד השני של הפיה, זה שצמוד לפנקייק.
מחר, יום השבת ינוצל למרות היותו שמשי מה לתחילת מסעותיו של יהלי ברחבי הבוסטריה, עת ינוע הדרדק מבית חבר למישנהו. מה שהתחיל ביומו של פטריק הקדוש אותו ניצלו בגן של יהלי לשפור עמדות והשתלמות הגננים, כך שנאלצנו לקחת את העוללים בשעה 12:30 במקום חמש שעות מאוחר יותר, נמשך ביומן פתוח, יד רושמת ואמא שתסיע את הילד לplay date התורן.
באותו היום, שבו כל ילדי הגן זכו לכמה שעות איכות נוספות עם אמאבא, יהלי העדיף ללכת לשחק עם אנשים בני גילו. כיאה למסורת הישראלית, כשנכנסתי לגן הוא ואיזבל כבר תיכננו שיהלי יבוא לבקר אצלה. רק לוחות הזמנים הבדילו בין התרבויות. יהלי רצה - עכשיו! איזבל תכננה ללכת עם אמא שלה למשרד ובכיו של יהלי המאוכזב לא עזר, הפגישה נקבעה לשבת הקרובה. גם השיחודים שלי בגלידה לא רגשו אותו במיוחד. כשכיבו את האור, הילד הועיל להגרר הביתה, להתרצות לגלידה כדי לסיים על הספה שאמא תוכל להרדם באמצע הקראת ספור אפילו שרק צהריים. בינתיים כבר שכחנו מאיזבל אבל אמא שלה דווחה בשישי שהילדה חולה. הplay date נדחה בשבוע ואם לא נזכה לעדכון בריאותי נוסף במהלך הלילה נתייצב שם מחר בצהריי היום.
עד אז אני מנסה לתהות כמה זמן זה play date? מה אומרים חוקי אמריקה? כי כשנפגשים אחרי הצהריים בישראל זה 16-17 אבל פה הכוונה זה לכל מה שאחרי 12. וכשמתחילים לשחק ב17 תמיד יש ארוחת ערב שתאפשר לתרץ את העובדה שצריך גם לחזור הביתה. אבל מה עושים כשהמפגש מתחיל ב14? מי ידע ויהפוך אותנו מאנשי הלבנט לבני תרבות? לא נותר לי אלא לפתח את תאורית השעה וחצי ולקוות לטוב, תוך ציפייה לבכי של יהלי עת אנסה להסביר לו שהגיעה עת, מה שיאריך את הביקור בעוד חצי שעה לפחות ויגרום אולי לאמא של איזבל לותר על ביקור הגומלין אי שם בעתיד.
ביום ראשון לעומת זאת נלך לבקר את אלברט. יהלי שסוף סוף מתחיל להשתלט על השפה המקומית הסכים סוף סוף גם לנדב מידע לאמא שלו ולומר שהוא רוצה לשחק עם הילד. חמושה במידע נדיב זה ארבתי לאמו של אלברט בתחילת השבוע וסכמנו בכללי על ראשון אחה"צ (כבר ידעתי שזה בערך 14) אבל הפרטים הסופיים טרם נקבעו. השבוע חלף ומארביי החדשים העלו חרס - אמא של אלברט לא נצפתה במתחם. לא נותר לי אלא לשלוח אי מייל ולבדוק מה קורה. אני והאמריקאיים טרם נפתחנו והטלפון נשאר חתום כך שרשימת הכתובות הכיתתית בעיקר משמשת להתכתבויות ענפות הכוללות בד"כ בקשות החלפת משמרות עבודה בגן.
תחת שמו של אלברט, שהוא בעצם ילד סיני למהדרין, רשומים היו בגאון שמות הוריו - ווי ג'י וווילי. לכל אחד מהם אי מייל משלו, ואני תהיתי - מיהו מי? כבר כמעט אמרתי נואש ובעודי מתכננת לבשר ליהלי שהשבוע לא נבקר את אלברט, מקדתי את עבודת הבילוש וגיליתי שלאורך כל רשימת הכתובות האמהות רשומות תמיד ראשונות. אלברט בודאי לא קופח, האי מייל הנכון נמצא. ווי ג'י ניצחה והplay date ניצל!
בינתיים כמובן חזר היום יהלי מהגן בהכרזה שדייב הוא החבר הכי טוב שלו ולי לא נותר אלא להתחיל לארוב לאמא של דייב כדי לארגן מפגש בשבוע הבא.
אבל, השבוע שיבוא יוביל אותנו לסוף שבוע אחר לגמרי, עת נפקיד העוללים בידיה האמונות של בברלי ונצא לנו לסוף שבוע של גדולים בברקשייר. מקבץ ארועים הכוללים יום הולדת וימי נישואין הובילונו עד הלום וכולנו תקווה (ובעיקר החלק הבוגר של המשפחה הזו) שהB&B שנבחר יוכיח את איכותו, שהשקט והשלווה יצברו באברינו הדווייים ושהילדים לא יספרו על האירוע לפסיכולוג יום אחד כשיגדלו. בינתיים אמא שלהם מלאת רגשות האשמה כבר רצה לאגור מתנות כי מה ינחם אותם יותר ביום ראשון בערב? אמא ואבא שחזרו או משהו בעטיפה מרשרשת? אני מהמרת על הרשרשנית הקטנה ואצה לחנות.
אני מודה שמאז שסיימתי לכתוב את העבודה על הסרט "ואלס עם באשיר" אני באוירת סוף קורס ומתקשה לחזור ללמוד ברצינות. הסרט, שלמרות בעיותיו הרבות עדיין מומלץ בעיני לראותו, היווה נושא שיחה מרכזי בחלל ביתנו עוד בימי הביקור הבפלואי. על תאור הניצוצות שעפו פה אותר, אבל מאז שניגמרו נושאי השיחה אני מתמקדת בהכנות לחופשת מאי שלנו עת נפזול לחוף המערבי וננצל שבועיים ימים כדי לאגור חויות ברות כתיבה אי שם בקליפורניה.
גם חופשת יוני כבר מתארגנת, ובכלל אני בעיקר עסוקה בלסמן תאריכי אירועים מבטיחים בלוח השנה ולחפש מקומות לינה שיתאימו לכיס ולגאוגרפיה. לא פלא שספרי הטראומה נשארים מאחור.
עוד משהו-
כמובן שחלפו להם כמה ימים. עומס המפגשים החברתיים בתוספת וירוס קטן של הגר והעובדה שבכל זאת צריך גם קצת ללמוד פה משגרים את הפוסט הזה בתחילתו של השבוע החדש. אסף יטוס מחר לוושיגטון לצלם לנו קצת עצי דובדבן פורחים ואני אמשיך לארוב לאמהות תורניות תוך ריצה אחר הגר המתרוצצת ברחבי הגן ומחפשת כתמיד מה עוד אפשר לבלוס - ורצוי שיהיה קטן ומסוכן. הילדה שמוכנה כבר לRed Door Room או בעברית טרום חובה, אולי אולי תזכה לבלות בשנה הבאה בחדר הכחול של הרווארד יארד. לצערנו מקומה המבטח כאחות של נתפס ע"י משפחה אחת שלא רק שכבר יש לה ילד/ה בגן הם גם קשורים להרווארד ולכן קודמו בתור. החצופים! אנחנו שלחנו את אמא של מרק שיש לו אחות בגילה של הגר לרחרח בין האמהות בשכבת הגיל שלה. לורה גילתה תושיה והצליחה לדוג לנו פיסת אופטימיות קטנה אבל לא מבטיחה מדי. היא לעומת זאת נהנתה מאוד מתפקידי הריגול שהוטלו עליה ואנחנו ממשיכים להאחז בפיסה שלנו, לקוות לטוב וללכת לישון. לילה טוב!
31/03/2009 - שולח תגבורת |
| נשלח על ידי גיא |
| אני שולח אליכם את משפחת חסון (לא שמעון, זוג אחר) עם שני ילדים בדיוק בגילאים של יהלי והגר. יגיעו ביולי. יהיה סבבה. |
31/03/2009 - מחכים בכיליון עיניים למפגש |
| נשלח על ידי שמופי |
| San Francisco - here we come |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה