רגע לפני שמתחיל פה החורף, הלילה אמור להיות פה 2- מעלות, אני מנצלת את חוסר החשק שלי ללמוד ומתיישבת לסכם פוסט מצולם נוסף. גם זה אינו ה-פוסט המצולם המבטח, אבל יש סכוי שהסופ"ש נתלה תמונות, נקנה עציצים ונשלח תמונות מהבית לדוגמא. בלי נדר.
או-טו-טו מתחיל פה השלג. אני מתקשה להחליט מהי עונת השנה. לפי העצים והמקומיים אנחנו עדיין בסתיו. גם יהלי טוען שעד שאין שלג זה עוד לא חורף. מצד שני קרררררררררר.
אתמול ביליתי את רוב הערב בניסיונות אינטרנטיים לסיים את רכישות החורף. אנחנו עדיין נטולי נעליים אבל הכובעים כבר בדרך.
הבקרים שלנו מתחילים בד"כ בשעון מעורר שמקים את אסף להכין קפה. בארצות בהן עדיין יש שעון קיץ (אז זו העונה עכשיו?) גם בשבע בבוקר עדיין חשוך. בימים כתיקונם או יותר נכון ע"פ התיכנון אסף משקים אי שם לפנות בוקר ובשעה שש וחצי עם רגל אחת בדלת מגיש לי קפה ומעיר אותי. אני מנסה להתאושש מעוד לילה קטוע שינה שניה לפני שצאצאי הבית קופצים עלי ודורשים ממני להתחיל לתפקד.
אחרי שוקו וקפה מתחיל מרתון נסיונות שכנוע לצחצוח שיניים, התלבשות ומזון. יהלי החולם לו לאיטו באמת מנסה להגיע למספר 5 ברשימה התלויה על דלת הבית אבל לצערנו רק לעיתים רחוקות הוא מספיק לשחק (מספר 5 המסתורי) לפני שצריך לבצע את 6 (אומרים שלום להגרי ובברלי).
אחרי הנעליים, הכובע והמעיל ובמקרה שלא שכחנו את הLunch Box אפשר סוף סוף לנשום לרווחה ולצאת לדרך. 20 דקות כשאני לבד או מאוד מזרזת את יהלי, חצי שעה בימים שיש זמן להתנהל בניחותא ולגלות את נפלאות המסלול הקבוע שלנו ומה השתנה מאתמול:
המעלית שלנו במרומי הקומה החמישית. יהלי אחראי ללחוץ על ה"Door Open"
יוצאים לרחוב הרווארד, פונים ימינה
לרחוב Ware הידוע בשביל עלי השלכת שלו, שאין כמו לצעוד בהם "ויש כל כך הרבה שאני לא יכול לספור"
מסימני הדרך - ברז כיבוי אש מס' 1
פונים מBroadway לFelton
ברז מס' 2 - הפעם בצבע תכלת
הדלתות של קיימברידג'. אחד הבתים החביבים עלי בדרך
ברז שלישי. שוב תכלת
הרמזור החביב על יהלי
והפרחים החביבים עלי, שעכשיו כבר נשארו מהם רק עלים
חצי במפר (בצד השני הכביש ישר) וילד שלא רוצה שאמא תצלם אותו
והמדרכה פה היא כמו משטח של לגו
אח"כ עוברים על פני הבית עם הכי הרבה ארובות
ונכנסים לרחוב פרנסיס. מסתכלים איך התיקון בכביש מגיע עד לעמוד חשמל
דורכים על עוד עלים, בודקים מה מצב האוטו עם הפנצ'ר (ששכחתי לצלם אבל הפנצ'ר עדיין שם), ומגיעים לחניה שמאז הקיץ משתפצת לה לאיטה. העבודות שם מהוות אטרקציה כל כך מלבבת שיהלי מוכן אפילו להזדרז טיפה. גם שאר ילדי הגן כנראה נפעמים כי מדי פעם לוקחים אותם לתצפיות מאורגנות. אני מניחה שגם הנהלת הגן מאוד נרגשת מהעניין כי אנחנו מקבלים עדכונים תלת יומיים על המצב, קצב העבודה ותנאי העבירות.
הגדר שמסתירה את החניה המשתפצת
ואחרי שאומרים "Good Morning" לשוטר הפינתי
אפשר לפנות לחלון שבגדר ולהציץ סוף סוף פנימה (אם הגנרטור לא עובד בדיוק ומחריש את אזניינו)
ממש ממול ישנו בניין של הרווארד שבכניסה שלו יש קורא כרטיסים כמו בכניסה לגן (ככה זה באמריקה, אין ויכוחים עם הגננת על הדלת שבמקרה נשארה פתוחה). ומאז שיהלי גילה אותו עמדת התצפית קצת נזנחה.
ממשיכים עוד קצת, וסוף סוף הגענו - הכניסה לבניין:
והכניסה לגן - הילד, הדלת וקורא הכרטיסים
הגענו! הילד האדום והדלת האדומה. גם כפה אדומה.
גילוי נאות -
התמונת שצולמו בתחילת הסתיו וחלק מהטקסטים נכתבו בלילה מעייף אחר. מאז חלפו להם עוד ימים רבים של צעידה ואנחנו מתכוננים לצעדות של השלג (בעיקר מנטלית כמובן) ולביקור הסבתאים הקרוב.
יהלי חוצב פרצופי דלעת, מכין פשטידות תפוחים (שאולי אולי גם יסכים לטעום מחר) ושוב יתחפש לספיידרמן במסיבת הHalloween הקרובה. אנחנו עוד תוהים על רוח החג. תמונות ודיווחים בקרוב.
בברכת חורף חם,
מתגעגעים, אנחנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה