שבת בבוקר יום יפה, אבא שותה המון קפה, אמא קוראת המון עתון ולי יקנו המון בלון (פוסט חצי מצולם)

אחרי קיץ גשום, הגיע הזמן להתכונן לחורף הקר. הגר ירשה את חליפת השלג מבת הדודה שלה, אבל אנחנו יצאנו לצוד מעילים בoutlet הקרוב לביתנו. מאז הסתיו מסביר לנו פנים באופן שמשי במיוחד. אנחנו מנצלים את מזג האויר הנפלא בעיקר בסופי השבוע. את השבת הקודמת העברנו בקטיף תפוחים באחת החוות שבסביבה. קנינו שקית תמורת הסכום השערורייתי של 16$ ויצאנו למטע לנסות את מזלנו. אנחנו עדיין מנסים להתגבר על השלל, אבל הדלעת שנרכשה באותה הזדמנות לא שרדה את הרקב המתפשט בה ונזרקה לפח לפני שהצליחה להפוך למרק.

השלל...

ואנחנו. כיאה לי כשסוף סוף אני מצולמת התמונה יוצאת שרופה מה

השבוע יצאנו קצת אלא הטבע בתקוה לעדכן את אלבום תמונות השלכת שלנו. הדרך לWalden Pond היתה אדומה-כתומה להפליא, כמו בגלויות. האגם המקסים הזה שבקיץ אפשר לרחוץ בו היה ביתו של ת'ורו במשך שנתיים.

האיש שחפש להתחבר אל הטבע עוד לפני שהאקושיק נהיה באופנה, גר בעצם במרחק חצי שעה הליכה מהוריו ואני מדמיינת אותו צועד במהירות בערבי שבת פן יאחר לארוחת הערב המשפחתית. מהבית שלו נשאר גל אבנים שהיווה נוף לפיקניק שלנו. שלכת במלואה לא מצאנו כרגיל ואנחנו מקוים שעד שנחזור בכל זאת נמצא את עצמנו צועדים בתוך האדום האדום הזה ולא רק בתוך הכמעט. למרות ההבטחות לעומס יתר השבילים היו די פנויים ואנחנו אפילו הספקנו בדרך חזרה להחזיר את עטרת הדלעת והפעם למודי לקח שלחנו אותה ישירות למקרר.

את בוקר יום הראשון ניצלנו להרכבות אחרונות (איקאה כמובן) ויתכן שבקרוב אצליח לסיים לסדר פה ואף לצלם סוף סוף את הגפרוריה. בצהריים יצאנו לדרכנו את הככר הקרובה לחגיגות Oktoberfast. אנחנו לא סגורים על העניין לגמרי אבל אינס טענה שזה עניין גרמני והבטיחה בירות וספה הכי ארוכה בעולם. התייצבנו.

כיאה לאמריקאים המוני האנשים שנהרו עמנו לא הפריעו כמעט למסיבה. שלוב של במות מוזיקליות, דוכני אוכל ומלאכת יד והרבה אירופאיים בלבוש משונה שצעדו בתהלוכה ססגונית ואח"כ התפזרו במרחב לסשנים פרטיים ומשובבי נפש במיוחד.

יהלי לא פספס את הנסיעה התורנית ברכבת. הפעם היה זה תומס ידידו שהקיף את הבלוק.

קינחנו בגלידה הסבירה ביותר שיש במתחם והמשכנו בדרכנו אל הספה המובטחת. הספה אכן ארוכה.

"אבא, די כבר לצלם אותי"

עכשיו רק נותר למצוא את הבירה המבטחת ולהמשיך להנות מהשמש החורפית. הליכה קצרה הובילה אותנו היישר אל דוכן הבירה, אך לאכזבתנו גילינו שלמרות ההשפעה הגרמנית זו עדיין אמריקה ואין להסתובב עם אלכוהול ברחוב. הרוצה להייטיב את לבו במשקה נאלץ לעמוד ולשתות בתוך מתחם מגודר. ויתרנו.

המכלאה

במקום יצאנו לבדוק מה קורה בCambridge Common. הדרך חלפה על פני הקמפוס של Harvard ואפילו בקרנו בבית של פו.

הגינה המקסימה הנמצאת במרכז העיר היתה נטולת אטרקציות באופן מחשיד. ניסיון נוסף לבחון את המצב גילה באופק כדור פורח ההולך ומתנפח לאיטו.

הגר היתה מרותקת להפליא לפלא הנחשף והולך לפניה וגם אנחנו התרגשנו לא מעט.

הגר הנדהמת

יהלי מתחרפן לו לאיטו

לי באופן אישי יש חולשה לנושא ובכל אופן החויה הז'ול ורנית הזו בחצר האחורית שלנו לא מתרחשת בכל יום.

שעת בין הערביים הכריעה לטובת קפה ואנחנו ויתרנו על האופציה להתרומם 30 מ' באויר.

עכשיו שאנחנו כבר מכירים את המקומות השווים יכולנו להתענג על המשקה בעוד האירופאיים המוזרים ממשיכים לנגן בעוז. בשעה 18:00 כמובטח הדוכנים החלו להתקפל וגם אנחנו צעדנו הביתה.

עייפים אך מרוצים הילדים סוף סוף נרדמו (העייפות לא מקלה במיוחד על הגר נטולת המיטה עדיין להרדם). מחר Columbus Day וחצי מאיתנו יהיה בחופש. הגר ואסף ימשיכו בסדר יומם הקבוע ויהלי ואנוכי ננצל את החופש שלנו לנסיעה בקו הירוק.

בשבוע הבא אנחנו מצוותים לעבודות שרות בגן אבל אני בטוחה שנצליח לשלב אותם עם הפסטיבל הבא.

אני אנצל סוף סוף את השקט פה לטובת לימודים ועד לפעם הבאה נאחל לכם חג סוכות שמח עם הרבה תקוה שמישהו מכם יצליח לבוא להיות האושפזין שלנו בשנה הבאה.

ועד אז,

חג שמח, צום קל ושנה טובה.

אנחנו