C-A-N-A-D-A

השעון המחשבי שוב מורה כי השעה מאוחרת מדי. עייפות האריזות החלפה מזה כמה ימים בתשישות נעימה ממנה, זו של צעדות ארוכות ונופים עוצרי נשימה, של טיולים במעלה הרים ולאורך אגמים כחלחלים מדי, וגוף דואב (כי באמת אנחנו כל כך נטולי כושר שאי אפשר אחרת).

המסע הגדול, זה שתוכנן מזה ימים רבים כל כך, יצא לדרך. אני נוטשת את עמדת הגעגוע והעין הזולגת (רק לרגע, מבטיחה), לטובת מסעותינו במרחב הקנדי של הרי הרוקיס, כי עם קורדינציה כמו שלי לא ניתן להתפעם ולהתבכיין בו זמנית.

את בוסטר החמלחה להחריד, נטשנו בלילה שבין שלישי לרביעי. הגר שגדלה לנו סוף סוף זכתה לכסא משלה, נפעמת מהחויה של מטוס, התיישבה לידי לדקותיים ואז הכריזה "Out". קצת ציורים, מיקי מאוס, מזון מטוסים, ושנת יופי של יגעים שקמו באמצע הלילה ושתי הטיסות חלפו עברו יחסית בנעימים.

מה נאמר על הרוקיס? יפה פה כל כך. ההרים גבוהים, האגמים תכלכלים, העצים ירוקים כמו שאנחנו רגילים, והאויר קריר ונעים (כמו שכמעט כבר שכחנו שאפשר, אך ספטמבר של עוד שנה היה יכול בודאי להזכיר נשכחות בקלות...). ימים של הליכות וטפוסי הרים (המזכים את כל יושבי הבית המרחב בתעודות פנתר יומיות) עוברים עלינו בנעימים. הגר קמה כל בוקר בשאגות של C-A-N-A-D-A המחלפות רק בדרישה"I want to climb a mountain" בעוד היהלילו שלנו מצייר את גבורי ילדותו ועלילותיהם, הנעים בין Star Wars לCaptain Underpants, או גיבורו הקנדי החדש, רב הפעלים, משה - the Snow Alligator. משה שלנו נולד אי שם בדרך לLake Agnes

(טיפוס לא קל שבסופו אגם מקסים ובית קפה ציורי עם שרות רע במיוחד ומזון לא משהו. אבל עם נוף שכזה מי אנחנו שנתלונן). עייפות החומר הובילה לדרישה ספרותית, ואני מצאתי עצמי מספרת על אחד משה, תנין ירקרק עם נקודות ורודות, יליד פלורידה בכלל, שיצא לחופשת קיץ לבקר את יהושע דב הגריזלי וידידו Johny the Elk. משה, שעבר ילדות לא קלה (נסו אתם להיות תנין יחיד עם נקודות ורודות), מטייל עם ידידיו החדשים בהרי הרוקיס, קורע את היער במסיבה של Lake Louis, ומגלה לבסוף בביקור מקרי על קרחון קולומביה שהוא בכלל תנין שלג, ונקודותיו הורודות שומרות עליו בקור.

בינתיים הפך משה לגבור-על עם גלימה אדומה, כיאה למיטב אפנת גיבורי-העל, ואפילו הגר מחפשת ללא הרף את הציור של התנין המנוקד במחברת החדשה שסבתא קנתה לה, בשאגות של "snow alligator" שמחלפות כאמור רק בצווחות של C-A-N-A-D-A. בפרק ב' של סיפורנו, נתקבלה דרישה לספורי קרבות ודינוזאורים וכך הצטרפו לעלילה אחותו הקטנה של משה, קוקוריקה, המכונה בפי כל קוקה, וחברותיה - פופה הפנתרה וצוצה הצפרדעית. וכך, קוקה, פופה, וצוצה ארזו את בובותיהן הפייתיות - קוקי, פופי, וצוצי, ויצאו לבקר את משה וחבריו ליד Lake Moraine.

Lake Moraine ואנחנו

גשמים תקפו אותם במהלך המסע והבובות אבדו בסערה. שלושת החברות טעו ביער, נרטבו להפליא ואף נאלצו לשחות באגם כחלק מניסיונות החיפוש. בשארית כוחותיהן, עלו לגדה הנגדית רק בכדי לגלות שקוקי, פופי וצוצי נשבו בידי ה-Giganotosaurus השכונתי. רק תושיתה של קוקה שנזכרה שהיא פשוט יכולה להתקשר לסלולרי של משה, הצילה אותן, ותנין השלג שלנו חילץ את שלושת השבויות על ידי דגדוגים דינוזאוריים והשיב את קוקי, פופי, וצוצי לבעליהן הגאות, ששמחו להצטרף לכוס שוקו בבית הקפה שליד האגם.

דולי - הפיה של הגר, אם כל הקוקיות, הפופיות והצוציות על רקע עוד אגם תכלכל

ואנחנו? אנחנו בינתיים טיפסנו, ירדנו, נרטבנו כהוגן, אבל גם זכינו לכמה קשתות.

* * *

הימים חלפו, ההרים כבר מאחורינו.

ועוד אגם אחד לקינוח...

וונקובר מארחת אותנו (בעזרתם האדיבה של חברינו) לכמה ימים, מזכירה לנו שהטבע מלא הוד והדר, מרהיב ומפעים, אבל אין כמו עיר טובה לשמח ליבנו עד מאוד. עוד מעט נשוב אל בלאגן הארגזים המעורב בזה של ערב נסיעה יחד עם שאריות בלאגן שגרה סטנדרטי. שבוע של בוסטר יאפשר לנו לדחוס מיני בלאגנים אלה אל שאריות הארגזים, להפרד מיפי העיר שהיתה לנו לבית ולקוות כי תל אביב תדע לספק חלופה נעימה בדרכה המאפירה והמתקלפת, ועם זאת הבייתית כל כך.