עקרת הבית האישית שלנו מתרשלת בתפקידה. המקרר ריק למדי, גם הררי הכביסה מחכים להתקפלות והכנסה לארונות הקיר האמריקאים שממילא לא מצליחים להכיל יותר מדי, כך שלהם דווקא העניין נוח למדי. הבית לא מאוד נקי, לא מאוד מסודר. הילדים שוב אוכלים שניצל קנוי ופסטה (אבל מחיטה מלאה).
מה אומר? משעמם להיות עקרת בית. אז אני מעגלת פינות. הלחם עדיין נאפה בהצלחה רבה (מי יתנני שוב סניף לחם ארז מתחת לבית וגם שם לבטח אתרשל, אבל בינתיים התנור מתחמם, הבצק תופח, וגם אנחנו. אין כמו לחם טוב לתחזוק הצמיגים), הכביסה הגולשת ופורצת את חומותיו הלא בצורות של ארון הכביסה לעיתים מתכבסת ונערמת מחדש על הספה, הכלים יש לציין מוכנסים למדיח על בסיס יומי.
באחד מימי השבוע עת אבא של נוגה בא לקחת אותה הביתה מה-play date של אותו אחר צהריים, הסתכלתי על הבית שנדמה היה כי שבט אינדיאנים חלף על פניו במרדף אחר עדר בפלואים שגם הוא השאיר את אותותיו ברחבי הסלון. אין סכוי שהייתי מארחת כך ילד אמריקאי, בין הררי הכביסה ואחרי הרה-דקורציה היומית שהגפרוריה עברה באדיבות הגר/יהלי. גם אבא של נוגה נטה להסכים שזה היה יכול להיות סופה של ידידות לא כל כך מופלאה.
אבל הבלגן הנוכחי, שנתחב ערב ערב לפינותיו ומשתחרר לו בצווחות קרב של פעוטי הבית בכל בוקר מחדש לא הוא שישבור אותי, אני, העקרת הבייתית, מוכנה לקבל עלי את עול התואר רק כי אני מתקשה לחלץ לעצמי כתרים חדשים במקום הסטודנטית ההיא שנגוזה וחלפה.
ביקור אצל רופאת השיניים החדשה שלנו (ישראלית כמובן) דורש ממני לתאר את עיסוקי ואני מנסה להגדיר את עצמי מחדש. סטודנטית לשעבר? Staying home mom? מעצבת משודרגת? מחפשת כרונית? מבלי לחשוב יותר מדי נכסתי לי את עקרות הבית, בלי תואר או הדר ובלי שאוכל להתגאות כי לפחות הבית מתפקד למופת. אבל יש לחם! כבר אמרתי?
לאמהות שלא עובדות יש מלא סידורים. לאמהות יש מלא סידורים. בין הלחם לכביסה לחדר הכושר, ועכשיו שיש לי סוף סוף אוטו משלי אפשר להסתדר בנחת, בלי עדת מעריצים נרגנים ומשועממים שתוהה מה אנחנו שוב עושים בTarget. השבוע באמת שנקבע שיא של ביקורים על בסיס יומי, והכל אשם הקיץ שנחת פה סוף סוף. כי יהלי צריך סנדלים, מידה 11, רצוי זולים, עמידים, ובעלי איכויות אסתטיות סבירות. Target. בבוקר יום ב הזברה קמה (ביום א היה חופש אז היא נשארה בפיג'מה), ושבה עם צמד חמד סנדלי בז' מידה 11. יהלי חובב נעליים לא קטן שב מהגן וניסה נואשות לשכנע את אמא שלו שהסנדלים נהדרים. רק הבוהן הסוררת הציצה ורמזה כי אין ברירה אלא לשוב החנותה לצוד מידה 12. בבוקר יום ג שבה אמא, החזירה סנדלי החמד, ואחרי חיפוש מסיבי יצאה עם זוג סנדלי בז' טיפה יותר חנונים אבל עדיין סבירים, מידה 12. יחי! יהלי שב מהגן, מדד הסנדלים, הכריז כי נהדרים, אבל הבוהן הסוררת הציצה ורמזה שמחר או מחרתיים כבר יהיה לה קצת צפוף. בבוקר יום ד, כבר לא סמכתי על הTarget ויצאתי הקניונה לקנות סנדלים. הפעם נמצא רק זוג אדום, מכוער למדי אבל במידה 13. לא נורא אמרתי לעצמי, עניין זמני, הילד יגדל, נקנה משהו אחר. אח"כ כמובן פניתי אל הTarget כי להחזיר את סנדלי האתמול עדיין צריך. באותה הזדמנות כבר עשיתי סיבוב, כך ששבתי הביתה מצויידת גם בצמד שחרחר, גם הוא צריך לעבוד על כישורי האסתטיקה שלו. יהלי השב מהגן כמובן העדיף את הזוג האדום שלמרות היותו מידה 13 היה בדיוק בדיוק, ואמא שלו המרשעת הכריחה אותו ללכת לגן עם השחור, עת הגיע יום ה. אז כבר פניתי לבקור היומי בTarget כדי להשלים כמה חוסרים שנשתכחו מליבי כל השבוע. בבוקר יום ו הבן של הזברה קם והלך לגן עם הקרוקס הישנות והטובות.
עוד משהו – בעוד הגר הבלסנית הבלתי-נלאית משמינה מנחת, ילדנו הגדל זכה הלילה לביקורה הראשון של פיית השיניים. באופן תמוה לא גיירנו אותה כמו את סנטה קלאוס שהפך לאליהו הנביא, והיא נשארה פיה קטנה וחביבה. יום שלם הסתובבתי עם השן שנפלה בבוקר בגן, בכיס. לעת ליל עת השקט נחת פה סוף סוף, נציגת הפיות גלתה כי השן לא הוחבאה דווקא מתחת לכר, ובכל זאת החליטה להחליק הפעם, בכל זאת שן ראשונה, ובמקומה הונח כובע הRed Sox החדש של יהלי שכל כך רצה כבר ממזמן, אבל לאמא ואבא שלו לא היה לב להוציא $20 על כובע עם האות B. כמה טוב שיש פיות!
מה אומר? משעמם להיות עקרת בית. אז אני מעגלת פינות. הלחם עדיין נאפה בהצלחה רבה (מי יתנני שוב סניף לחם ארז מתחת לבית וגם שם לבטח אתרשל, אבל בינתיים התנור מתחמם, הבצק תופח, וגם אנחנו. אין כמו לחם טוב לתחזוק הצמיגים), הכביסה הגולשת ופורצת את חומותיו הלא בצורות של ארון הכביסה לעיתים מתכבסת ונערמת מחדש על הספה, הכלים יש לציין מוכנסים למדיח על בסיס יומי.
באחד מימי השבוע עת אבא של נוגה בא לקחת אותה הביתה מה-play date של אותו אחר צהריים, הסתכלתי על הבית שנדמה היה כי שבט אינדיאנים חלף על פניו במרדף אחר עדר בפלואים שגם הוא השאיר את אותותיו ברחבי הסלון. אין סכוי שהייתי מארחת כך ילד אמריקאי, בין הררי הכביסה ואחרי הרה-דקורציה היומית שהגפרוריה עברה באדיבות הגר/יהלי. גם אבא של נוגה נטה להסכים שזה היה יכול להיות סופה של ידידות לא כל כך מופלאה.
אבל הבלגן הנוכחי, שנתחב ערב ערב לפינותיו ומשתחרר לו בצווחות קרב של פעוטי הבית בכל בוקר מחדש לא הוא שישבור אותי, אני, העקרת הבייתית, מוכנה לקבל עלי את עול התואר רק כי אני מתקשה לחלץ לעצמי כתרים חדשים במקום הסטודנטית ההיא שנגוזה וחלפה.
ביקור אצל רופאת השיניים החדשה שלנו (ישראלית כמובן) דורש ממני לתאר את עיסוקי ואני מנסה להגדיר את עצמי מחדש. סטודנטית לשעבר? Staying home mom? מעצבת משודרגת? מחפשת כרונית? מבלי לחשוב יותר מדי נכסתי לי את עקרות הבית, בלי תואר או הדר ובלי שאוכל להתגאות כי לפחות הבית מתפקד למופת. אבל יש לחם! כבר אמרתי?
לאמהות שלא עובדות יש מלא סידורים. לאמהות יש מלא סידורים. בין הלחם לכביסה לחדר הכושר, ועכשיו שיש לי סוף סוף אוטו משלי אפשר להסתדר בנחת, בלי עדת מעריצים נרגנים ומשועממים שתוהה מה אנחנו שוב עושים בTarget. השבוע באמת שנקבע שיא של ביקורים על בסיס יומי, והכל אשם הקיץ שנחת פה סוף סוף. כי יהלי צריך סנדלים, מידה 11, רצוי זולים, עמידים, ובעלי איכויות אסתטיות סבירות. Target. בבוקר יום ב הזברה קמה (ביום א היה חופש אז היא נשארה בפיג'מה), ושבה עם צמד חמד סנדלי בז' מידה 11. יהלי חובב נעליים לא קטן שב מהגן וניסה נואשות לשכנע את אמא שלו שהסנדלים נהדרים. רק הבוהן הסוררת הציצה ורמזה כי אין ברירה אלא לשוב החנותה לצוד מידה 12. בבוקר יום ג שבה אמא, החזירה סנדלי החמד, ואחרי חיפוש מסיבי יצאה עם זוג סנדלי בז' טיפה יותר חנונים אבל עדיין סבירים, מידה 12. יחי! יהלי שב מהגן, מדד הסנדלים, הכריז כי נהדרים, אבל הבוהן הסוררת הציצה ורמזה שמחר או מחרתיים כבר יהיה לה קצת צפוף. בבוקר יום ד, כבר לא סמכתי על הTarget ויצאתי הקניונה לקנות סנדלים. הפעם נמצא רק זוג אדום, מכוער למדי אבל במידה 13. לא נורא אמרתי לעצמי, עניין זמני, הילד יגדל, נקנה משהו אחר. אח"כ כמובן פניתי אל הTarget כי להחזיר את סנדלי האתמול עדיין צריך. באותה הזדמנות כבר עשיתי סיבוב, כך ששבתי הביתה מצויידת גם בצמד שחרחר, גם הוא צריך לעבוד על כישורי האסתטיקה שלו. יהלי השב מהגן כמובן העדיף את הזוג האדום שלמרות היותו מידה 13 היה בדיוק בדיוק, ואמא שלו המרשעת הכריחה אותו ללכת לגן עם השחור, עת הגיע יום ה. אז כבר פניתי לבקור היומי בTarget כדי להשלים כמה חוסרים שנשתכחו מליבי כל השבוע. בבוקר יום ו הבן של הזברה קם והלך לגן עם הקרוקס הישנות והטובות.
עוד משהו – בעוד הגר הבלסנית הבלתי-נלאית משמינה מנחת, ילדנו הגדל זכה הלילה לביקורה הראשון של פיית השיניים. באופן תמוה לא גיירנו אותה כמו את סנטה קלאוס שהפך לאליהו הנביא, והיא נשארה פיה קטנה וחביבה. יום שלם הסתובבתי עם השן שנפלה בבוקר בגן, בכיס. לעת ליל עת השקט נחת פה סוף סוף, נציגת הפיות גלתה כי השן לא הוחבאה דווקא מתחת לכר, ובכל זאת החליטה להחליק הפעם, בכל זאת שן ראשונה, ובמקומה הונח כובע הRed Sox החדש של יהלי שכל כך רצה כבר ממזמן, אבל לאמא ואבא שלו לא היה לב להוציא $20 על כובע עם האות B. כמה טוב שיש פיות!
פיית השיניים סניף קופרטינו הלכה על אקססוריז לברבי.. מזל טוב ליהלי מתמר חסרת השן
השבמחקשלום חבר, שמי איזבלה איתן, ואני רופאה ואני בת 45. אנא קרא את עדות חיי האמיתית שלי, יש לי כוונה חיובית שהמידע הזה יעזור למישהו שקורא את המאמר הזה, תוך יומיים לשקם נישואים מקולקלים ולשקם את יחסי האהבה האבודים. אחרי שנים של מערכת יחסים עם איתן, הוא נפרד ממני, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, כל כך רציתי אותו בגלל האהבה שיש לי אליו , שאלתי אותו עם הבטחתי לכל מה שהיה לי, אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה לעמית שלי בעבודה והיא הציעה לי לפנות לאשף אהבה שיוכל לעזור לי להחזיר לו את האהבה, אבל אני מסוג האנשים שמעולם לא חשבו שחלק מכשפי אהבה קיים או עובד, לא היה לי ברירה אבל כדי לנסות את זה, שלחתי מייל לערוץ הקסם והוא אמר לי שאין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימים, שהאקס שלי יחזור לפני שלושה ימים, הוא זרק לחש אהבה לאוויר באופן מפתיע היום השני היה בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר. המאהב לשעבר התקשר אליי בפלאפון, כל כך הופתעתי שעניתי לשיחת הטלפון וכל מה שהוא אמר זה שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאחזור אליו על כך שהוא אוהב אותי כל כך. כל כך שמחתי ולכן התחלנו לחיות באושר ביחד. בדרך זו אתה יכול ליצור איתו קשר אם אתה צריך עזרה כלשהי אתה יכול ליצור איתו קשר עם כתובת הדוא"ל הזו: dralaba3000@gmail.com או ליצור איתו קשר בוואטסאפ / viber עם המספר הזה: +1(425) 477-2744 ... :) . . :) .. :) .. :) .. :). . :)
השבמחק