יום רביעי, 21 בינואר 2009

סתם יום של חול

אז זהו יש נשיא חדש בבית. יהלי, בגן של השמאלנים מהרווארד צפה בטקס ההכתרה במחשב של פאלו הגנן בונה האיגלואים (אם אזכור אנסה לצלם את מערת השלג המופלאה). לא נרשמה אצלו התרגשות גדולה מדי, למרות שהוא יודע להגיד שאובמה גר בשיקגו ועכשיו הוא עבר דירה. אני צפיתי בתחילת ההתכנסות המכובדת במסכים שבחדר הכושר החדש שלי. כחובבת פילטיס מושבעת ניסיתי עוד בחודשי הגעתנו לחפש לי מקדש אימונים חדש. לצערי התגלתה בוסטר כאנטי-מעוז (איפה דליה מנטבר כשצריך אותה?), והמקומות המועטים שמצאתי מציעים רק מיטת עינויים ללא שאר המכשירים החביבים עלי במחיר מינימום של $50 לשעור. כסטודנטית ענייה נאלצתי מיד לחפש לי אפשרויות מיצוק אחרות, ולאחר סמסטר עמוס אין כמו חופשת הסמסטר כדי לפתח תקוות להתחלות ספורטיביות יותר. כיאה לאמריקה, עת נרשמתי מיד זכיתי בשני מפגשים עם מדריכת כושר. המפגש הראשון הסתיים בהליכה כאמור אל מול מסכי הטלויזיה, ואני שלראשונה בחיי אוחזת במנוי לחדר כושר נדהמתי לגלות עד כמה משעמם ללכת ולא להתקדם לשום מקום.
יתכן, שכיוון שזהו מצבי הקיומי כרגע, אין כמטאפורה זו של צעדה לאין קץ אל נוכח השינויים בפני האומה כדי לתאר את הלך הרוח הנוכחי שלי. אבל לפני שאגלוש לדיונים אקזיסטנציאליסטיים אספר רק שאסף שהיה הכי נפעם מארועי השעה זכה לצפות בנאום ובאיש לעת ערב במרחב האינטרנטי בעוד הגר מהדסת לה מסביב תוך סרוב עקשני ללכת לישון. השעה שוב היתה אחרי 22:00 כשנרשמה הכנעות מצידה וסוף סוף השתרר שקט בבית.

הגר מכה שנית... (בברלי מצחקקת ברקע. לא צולם ב22 בלילה. למי יש כוח לתעודים בשעות שכאלה)

אבל השבוע האחרון של חופשת הסמסטר שלי החל ביומו של מרטין לותר קינג, שזכה ליום חופש משלו ולהיות מקוטלג אצל יהלי בתור איש חשוב (בכל זאת לא לכל אחד יש יום על שמו). הגר אופסנה אצל בברלי ואבא שלה כרגיל בילה את שעותיו בפרנוס המשפחה. יהלי ואנוכי פנינו לקצת עבודות בית (כביסה ובישול קינואה) ואח"כ הצלחתי לשכנע אותו בעמל רב, כי הילד מכור לסולמות וחבלים, לצאת איתי אל השלג להתפלש קצת ולעשות צורות מצחיקות.

אחרי שבועיים שבהם לא ראיתי אור יום בסופי השבוע סוף סוף ניצלנו את היום הנעים (רק 0 מעלות) לבדוק מה חדש בהרווארד יארד

ולטפס על כל פיסטין לבן אפשרי. יהלי כמובן נזקק לחילוצים מתוך השלג הרך ולי לא נותר אלא לשקוע מלוא ג'ינסי ולהושיע את האומה. שלג זה קר!

יהלי מטפס ההרים

יהלי נלחם בצלמי הפפרצ'י

מנוחת לוחמים

רטובים ומרוצים שבנו הביתה, ומאז אני ממשיכה בלשחק עקרת בית. היום צפויה הכנת גרנולה בייתית. כמו שאסף אמר תמורת $2000 למדתי בשני סופי שבוע להכין גרנולה שכזו, או בגרסה הרשמית - היתה סדנאת קול ואחת, מישל, הביאה גרנולה, אז עכשיו יש לי מתכון:

3tbsp unsalted butter
1/2 cup brown sugar (white works fine, too)
1/2 cup honey
2 tsp vanilla extract
1/2 tsp ground cinnamon
1 cup water
4 1/2 cups rolled oats
1 cup cashews
2/3 cup golden raisins

Preheat over to 250 degrees. Melt butter in a saucepan over medium-low heat. Add sugar and cook until melted. Stir in honey, vanilla, cinnamon, and water. Add remaining ingredients (but not raisins). Stir together, coating completely. Bake on a really large (or 2 smaller) baking sheets with edges, stirring occasionally until brown and dry. (If your pans aren't non-stick, first spray with non-stick spray) Usually about 1 1/2- 2 hours. Cool on the baking sheets. Add raisins and toss.

You can also add other nuts or dried fruit

בינתיים באו מנקי שטיח הבז' שלנו, שסובל הרבה את כל האוכל שנופל ליהלי או בגרסה של הגר - נזרק אחר כבוד אל מרחבי פינת האוכל שלנו המוצבת על שטיח הבז' (רק האמריקאיים יכולים להגות שטות שכזו). אז הגרנולה כבר בתנור, הכלים במדיח ואני יכולה לשוב לכתוב.
אז איך היתה סדנאת הקול? דווקא מעניינת. שרנו הרבה, המינו, נשמנו וקשקשנו. קורס נוסף חלף ולי יש עוד עבודה לכתוב, שבנסיונותי להאריך מעט את החופש הזה אני דוחה ודוחה. כי כמו שאמרה לי אינס הבוקר בגן - עכשיו כשלא מתחשק לי לחזור ללמוד אני יכולה להכריז על עצמי סטודנטית אמיתית. אצלי כמובן, מתווספות לכל מיליון שאלות קיומיות, האם זו תכליתי ואם לא, אז מה כן? היי, רונן, יש לך קצת עבודה? שמעתי שזו תקופה מצויינת לחפש...
בינתיים אני בוחרת שלא להחליט שזו כמובן החלטה בעצמה, ולכן אני עסוקה עד מאוד בחיפוש אתר לחלק המעשי של לימודיי שאם אשרוד את שני הסמסטרים הבאים עלינו לטובה, סוף סוף אוכל אולי לגלות באמת איך זה עובד. עד אז צפוי לי קורס בטיפול בטראומה וגם דינמיקה קבוצתית והרבה חדר כושר, בתי קפה, ספרים ועבודות.
אז אובמה נכנס לתפקידו, המלחמה נגמרה (כך שמעתי מהסטודנטית הפלסטינאית שלמדה איתי בסדנא, תוך דווח על כמה הרגנו בעודה לובשת חולצת "Free Palestine". ואני מודה שלא הרגשתי בנוח עם כל היחצנות הזו שלה. ומה איתנו? רציתי לשאול, ואז נזכרתי שמה שאני מרגישה זה בעיקר בושה), הסמסטר מתחיל. הכל כרגיל.

וכמו תמיד, אנחנו מתגעגעים הרבה. תכתבו, שנשמע מה חדש גם אם אין.

נשיקות,
אני

22/01/2009 - עבודה?!

נשלח על ידי רונן
אוי, אך הייתי רוצה...


22/01/2009 - אצלי יש חדשות ישנות

נשלח על ידי גיא
טוב, לא ממש מפתיע.
חזרתי לג'מיני.
היי, זו עבודה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה