אז למרות שעדיין עוד אין סיכומים רשמיים, כי בכל זאת יש עוד כמה ימים להינתן האות, עוד שתי הגשות וכמה עניינים קטנים של סוף סמסטר, אני כבר מרגישה עם רגל ושלושת רבעי בתוך החופש הגדול. את היומיים שהתאפשרו לי כטרום חופש ניצלתי לסידור חדר השינה שלנו (לא כולל ארון בגדים – זה כבר יחכה לאחר שנחזור). סוף סוף רואים שם קצת רצפה, ואנחנו כבר יומיים מצליחים כמעט שלא לבלגן מחדש. יש סיכוי (אמנם קטן אבל למה שלא נשמור על אופטימיות) שהסדר ישמר עד לרגע שבו גם שאר הבית יצליח להיכנס למוד ג'ורנלי ותזכו יום אחד לחזות בזיו דירתנו הגפרורית.
היום לאחר משמרת הבוקר שלי בגן של יהלי יצאתי לעשות סוף סוף שופינג במול הקרוב. אוחזת במעט מאוד סבלנות והרבה חוסר שינה יצאתי לצוד כמה פריטים, בכל זאת נוסעים לארץ, משהו צריך ללבוש. האופנה האמריקאית על כל כעורה נפנתה אלי בכמויות המטריפות כל בר דעת קנייני ממוצע. מתי הצליחו H&M ו-Gap לייצר זוועות טקסטיליות שכאלה?
מסע הקניות המפואר שלי נדם בקול ענות חלושה עם שתי חולצות וג'ינס, אין ברירה אצטרך להתחנף לאסף ולקוות שמעצבי ארץ הקודש הזכורים לי לטובה, גם הם שמעו על הסיילים של Christmas.
אנחנו באופן אישי נפספס את החג. כיוון שלא זכינו להזמנה אישית מבעלי עץ אשוח תקני, לא נותר לנו אלא להסתפק באורות הכרך המציפים אותנו עוד מלפני ה-Thanksgiving. היום בעודי מציצה לבית אחד שמחלונו הביט אלי אשוח אחד מואר וחגיגי תהיתי איך שוב דפקו אותנו עם החנוכיה והסופגניות? לא נותר אלא לעבוד על הקשרים הנוצריים שלנו עד לשנה הבאה ולקוות לטוב.
בינתיים גם השלג מתעקש שלא להגיע. בסוף השבוע שעבר התעוררנו לבוקר משליג. פתיתים פתיתים התעופפו בחלוננו, אבל עדיין חם מדי והכל מיד נמס. מצלמתי המורדת כמובן לא זיכתה אותי ולו בתמונה אחת. חכי, חכי, גם יומך יגיע. אבל אנחנו יצאנו לטיול של שלג ואין נחמד מזה, בייחוד לטירונים שכמונו. אף אחד כמעט מלבדנו לא התרגש מהעניין, אבל אנחנו הרגשנו גיבורים.
עכשיו אחרי חוית השלג הראשונה – אפשר לשוב כמנצחים לביקור בארץ.
האמת שזהו פוסט סוף סמסטר ואני עדיין תוהה לאיזה כיוון אני נוטה? ההייתה זו חוויית לימודים מרעננת או טראומה קשה שתדרוש אשפוז מיידי באיזו ארץ חמה? אני כנראה שעדין יושבת על הגדר. לא במיוחד בנוח, אבל אני מלאת תקווה לרפוד טוב יותר בסמסטר הבא, שהוא הוא הסמסטר שאולי יוביל להמסקנה. עד אז, כל שנותר הוא לנוח (בין שני ילדים, סידור בית, נקיונות, קניות, בישולים, קורס אינטנסיבי אחד וכמה ספרים שממש כבר זועקים אלי חמס – אבל מי אנחנו שנקטר?)
אז אנחנו כבר כמעט שם, או פה, תלוי בזוית הראיה.
אני מתכננת להשמיש את ידידי משכבר הימים העונה למס: 0544510666. אבל מה שבטוח לפחות בימים הראשונים נהיה בבית הורי – 035717075.
ועד אז, נשיקות ולהתראות בקרוב
עוד משהו –
אסף המשקים קום ויוצא לרעות בשדות הרחוקים ממערב לבוסטר, זכה לחוות עוד ארוע אקלימי מרהיב. המקומיים, שוב לא התרשמו במיוחד, אבל היי אנחנו לא מפה. אז ככה זה כשהעצים זולגים מגשם וקר מדי מדי. אנשי בוסטר, בעיקר זכרו להזהיר אותנו שלא לצעוד מתחת, שמא יזלוג על ראשנו נטיף. לא נעים...
ותודה לשלומי על הצילומים
היום לאחר משמרת הבוקר שלי בגן של יהלי יצאתי לעשות סוף סוף שופינג במול הקרוב. אוחזת במעט מאוד סבלנות והרבה חוסר שינה יצאתי לצוד כמה פריטים, בכל זאת נוסעים לארץ, משהו צריך ללבוש. האופנה האמריקאית על כל כעורה נפנתה אלי בכמויות המטריפות כל בר דעת קנייני ממוצע. מתי הצליחו H&M ו-Gap לייצר זוועות טקסטיליות שכאלה?
מסע הקניות המפואר שלי נדם בקול ענות חלושה עם שתי חולצות וג'ינס, אין ברירה אצטרך להתחנף לאסף ולקוות שמעצבי ארץ הקודש הזכורים לי לטובה, גם הם שמעו על הסיילים של Christmas.
אנחנו באופן אישי נפספס את החג. כיוון שלא זכינו להזמנה אישית מבעלי עץ אשוח תקני, לא נותר לנו אלא להסתפק באורות הכרך המציפים אותנו עוד מלפני ה-Thanksgiving. היום בעודי מציצה לבית אחד שמחלונו הביט אלי אשוח אחד מואר וחגיגי תהיתי איך שוב דפקו אותנו עם החנוכיה והסופגניות? לא נותר אלא לעבוד על הקשרים הנוצריים שלנו עד לשנה הבאה ולקוות לטוב.
בינתיים גם השלג מתעקש שלא להגיע. בסוף השבוע שעבר התעוררנו לבוקר משליג. פתיתים פתיתים התעופפו בחלוננו, אבל עדיין חם מדי והכל מיד נמס. מצלמתי המורדת כמובן לא זיכתה אותי ולו בתמונה אחת. חכי, חכי, גם יומך יגיע. אבל אנחנו יצאנו לטיול של שלג ואין נחמד מזה, בייחוד לטירונים שכמונו. אף אחד כמעט מלבדנו לא התרגש מהעניין, אבל אנחנו הרגשנו גיבורים.
עכשיו אחרי חוית השלג הראשונה – אפשר לשוב כמנצחים לביקור בארץ.
האמת שזהו פוסט סוף סמסטר ואני עדיין תוהה לאיזה כיוון אני נוטה? ההייתה זו חוויית לימודים מרעננת או טראומה קשה שתדרוש אשפוז מיידי באיזו ארץ חמה? אני כנראה שעדין יושבת על הגדר. לא במיוחד בנוח, אבל אני מלאת תקווה לרפוד טוב יותר בסמסטר הבא, שהוא הוא הסמסטר שאולי יוביל להמסקנה. עד אז, כל שנותר הוא לנוח (בין שני ילדים, סידור בית, נקיונות, קניות, בישולים, קורס אינטנסיבי אחד וכמה ספרים שממש כבר זועקים אלי חמס – אבל מי אנחנו שנקטר?)
אז אנחנו כבר כמעט שם, או פה, תלוי בזוית הראיה.
אני מתכננת להשמיש את ידידי משכבר הימים העונה למס: 0544510666. אבל מה שבטוח לפחות בימים הראשונים נהיה בבית הורי – 035717075.
ועד אז, נשיקות ולהתראות בקרוב
עוד משהו –
אסף המשקים קום ויוצא לרעות בשדות הרחוקים ממערב לבוסטר, זכה לחוות עוד ארוע אקלימי מרהיב. המקומיים, שוב לא התרשמו במיוחד, אבל היי אנחנו לא מפה. אז ככה זה כשהעצים זולגים מגשם וקר מדי מדי. אנשי בוסטר, בעיקר זכרו להזהיר אותנו שלא לצעוד מתחת, שמא יזלוג על ראשנו נטיף. לא נעים...
ותודה לשלומי על הצילומים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה