האי-מיילים המטפטפים אל שולחני, לא מותירים מקום לספק, כי אכן יש ספקות בלב קוראינו לגבי עתידנו הגאוגרפי. וכך אני מקדימה ויוצאת בהכרזה חד משמעית - אכן אנו שבים ארצה. סוף יולי הוא תאריך היעד (לאלו מביניכם שברגעים אלו ממש אורגים שטיחים אדומים או שותלים פרחים), ועד אז בתוך שגרת יומנו מזדחלת לה תחושת עצבות קלה, של סיום תקופה ותחילת געגוע, מסוג חדש, למקום הזה ששימש ביתנו בשנתיים האחרונות.
אבל, רגעי הסכום מלאי הדמעות, הרגשנות והפאתוס טרם הגיעו, ואנחנו שאמנם כבר עסוקים בהתארגנויות טרנס-גלובליות (למישהו יש דירה פנויה בתל אביב?), משתדלים בעיקר לשמר שגרה של התפעלויות פרחוניות (צבעונים ונרקיסים - זה מה שהולך עכשיו) בין גשמי אפריל שאמנם מאפשרים את הירקרקות החביבה עלינו כל כך אבל קוטעים פעילויות מבורכות כמו טיולי אביב במתחם הבוסטרי המורחב.
ילדינו שלנו, שהתאמרקנו מה, כבר פחות ופחות זוכים לדרישות הוריות לדבר קצת עברית, כי הרי עוד מעט נתגעגע לאנגלית הזו. יהלי מתבל את לשונו ב"Gee, mom", "Awesome" ו"Grouse" באינטונציה המקומית ואילו הגר מתלבטת בעיקר בין "My goodness" ל"Oh, my gosh", תלוי באירוע כמובן.
עייפות החומר ניכרת גם בתשישות הקלה המאפיינת את יחסינו לאחרונה עם תושבי המקום. אחרי כמעט שנתיים, קצתי כנראה בלחימה האינסופית כנגד תחנות הרוח האמריקאיות, ואני כבר פחות מתעקשת להתאמץ לארגן play-dates לגברבר הצעיר, פחות מנסה להבין את הלך הנפש המקומי. חברותיות יתר כבר נפתח כנראה בארץ אחרת.
בינתיים שלחנו את אב הבית למסע הכנה בארץ הקודש, בעוד אנו מבלים בעיירה הניו אינגלנדית החביבה Rockport (שנראית כמובן כמו כל עיירה ניו אינגלנדית אחרת, קרי, בתים קטנים ומתוקים, רחוב ראשי קצר של חנויות תיירים מקסימות שכוללות תמיד משום מה לפחות חנות צעצועים אחת מפונפנת, המתהדרת במיטב צעצועי העץ והבד האפשריים, הרבה ירק ופרחים בהתאם לעונה, וB&Bs רבים מסביב) הנחה לה לחופי האוקיינוס האטלנטי הקפוא . חמושים בחברים אמריקאים להפליא (כן, כן, למרות הפסקה של מעלה), שלא הפסיקו להתנצל כמובן, אבל היו נדיבים וחביבים, והנעימו לנו בוקר נטול אבא בשכשוך רגלים והתפלשות חולית.
רגע לפני השכשוך הגדול
הגר, ביאטה, הים...ורולי גם
מק משתזפת
חופשת האביב של יהלי תמה, שבוע רגיל וגשום צפוי לנו. בסופו ישוב אבא, חמוש בתגבורת של אורחת לשבוע ואני שוב אצא לי לנפוש בעיר התפוח, אבל על כך בודאי יסופר כבר בפוסט הבא.
ילדינו שלנו, שהתאמרקנו מה, כבר פחות ופחות זוכים לדרישות הוריות לדבר קצת עברית, כי הרי עוד מעט נתגעגע לאנגלית הזו. יהלי מתבל את לשונו ב"Gee, mom", "Awesome" ו"Grouse" באינטונציה המקומית ואילו הגר מתלבטת בעיקר בין "My goodness" ל"Oh, my gosh", תלוי באירוע כמובן.
עייפות החומר ניכרת גם בתשישות הקלה המאפיינת את יחסינו לאחרונה עם תושבי המקום. אחרי כמעט שנתיים, קצתי כנראה בלחימה האינסופית כנגד תחנות הרוח האמריקאיות, ואני כבר פחות מתעקשת להתאמץ לארגן play-dates לגברבר הצעיר, פחות מנסה להבין את הלך הנפש המקומי. חברותיות יתר כבר נפתח כנראה בארץ אחרת.
בינתיים שלחנו את אב הבית למסע הכנה בארץ הקודש, בעוד אנו מבלים בעיירה הניו אינגלנדית החביבה Rockport (שנראית כמובן כמו כל עיירה ניו אינגלנדית אחרת, קרי, בתים קטנים ומתוקים, רחוב ראשי קצר של חנויות תיירים מקסימות שכוללות תמיד משום מה לפחות חנות צעצועים אחת מפונפנת, המתהדרת במיטב צעצועי העץ והבד האפשריים, הרבה ירק ופרחים בהתאם לעונה, וB&Bs רבים מסביב) הנחה לה לחופי האוקיינוס האטלנטי הקפוא . חמושים בחברים אמריקאים להפליא (כן, כן, למרות הפסקה של מעלה), שלא הפסיקו להתנצל כמובן, אבל היו נדיבים וחביבים, והנעימו לנו בוקר נטול אבא בשכשוך רגלים והתפלשות חולית.
רגע לפני השכשוך הגדול
הגר, ביאטה, הים...ורולי גם
מק משתזפת
חופשת האביב של יהלי תמה, שבוע רגיל וגשום צפוי לנו. בסופו ישוב אבא, חמוש בתגבורת של אורחת לשבוע ואני שוב אצא לי לנפוש בעיר התפוח, אבל על כך בודאי יסופר כבר בפוסט הבא.
על חזרתכם הצפויה אגיב בנפרד בטלפון.
השבמחקאני לא יודעת אם אני יותר מקנאה או חרדה.
לפחות יהיה יותר קל לקבוע אתכם פגישה בביקור הבא שלנו...
אבל עכשיו אני רוצה להגיד - סופסוף קצת תמונות יה קמצנית. שכחתי איך הילדים נראים.
מילא יהלי - כבר לא משתנה בקצב היסטרי אבל אני רואה שהגר צימחה ראש מפואר של שיער.
דרך אגב - הבלוג ימשיך גם בארץ? גם לטובת אלה שלא שם וגם שנראה מה צפוי לנו כשאנחנו נחזור???
איזה כייף שאתם חוזרים! (נכון שאני אומרת את זה מסיבות אינטרסנטיות, אבל כמה פרטנריות שוות לקפה כמוך כבר יש?!?!)
השבמחקוגם, סיפרתי לך שהתחלתי לעבוד? לא הי טק!!! (כן, כן.. יש חיים אחרי). אני מנהלת מרכז לסדנאות מודעות.
זוכרת את הסדנה שעשיתי כשהכרתי את ניר? אז זה המרכז, וזה מרגיש ממש כמו לעשות משהו משמעותי לשם שינוי, ועוד במשרה חלקית וגמישה שמאפשרת לי את הזמן עם דבדבון הקט :-)
נו, טוב, אני לא בטוחה ששאר השניים וחצי קוראים שלי באמת יתעניינו בקורותי בארץ הקודש. יומני הגרביים כחול-לבן? לא בטוח שלוקח. אבל תפני למו"ל אולי תקבלי דווח אישי...
השבמחקהאמת, זו תהיה פרידה קשה עלי מאוד, הבלוג הזה. עוד משוה שאני מדחיקה במחשבות על קפה טוב יותר. חמו - רק תגידי ואני מתייצבת (וחוץ מזה שמחה לשמוע על התהפוכות המקצועיות)