שלג ראשון ירד עלינו, בערבו של יום השבת. פתותי פתותי, לבנים לבנים, ריחפו באויר, מתקשים לשמר חזות לבנה, נמסים לעת נחיתה. שבנו הביתה, הלכנו לישון בכדי להתעורר אל עולם לבנבן יותר. התחזיות גרסו בין שניים לשמונה אינץ'. אני מהמרת על אחד בקושי, אבל ההתרגשות גאתה בצאצאי הבית, ומי אני שאשבית שמחות? יהלי מיד יצא לצעוד בשלג והגר כבר ידעה במין חוש נבואי שיש להצביע ולצאת בקריאות קרב נרגשות של "שקג, שקג".
אנחנו התבוננו השמימה (הוורטואלים כמובן) והחלטנו לשוח קמעה לאור השמשיות הכללית המתפשטת (הצלבנו ראיות עם החלון) ולמרות הקור (אפס פלוס מינוס למתעניינים) לסועלטייל. הטמפרטורות בכל זאת השפיעו ואנחנו ויתרנו על טיול החוף המתוכנן בעיר Newport, RI לטובת סיור בMensions הפזורים בעיר (הלו הם בתי הקיץ של עשירי אמריקה הקדומה, עד כמה שאמריקה יכולה להיות). שעתיים של "אדון שוקו" (הלהיט התורן בבית) ותאורה לפי כללי ההנהלה ואנחנו שם. בדרך התפתח לו דיון עומק על חנוכה וChristmas, ויהלי הפגין ידענות וקבע שחנוכה זה הChristmas של ישראל. ניסיונות ההסברה שלנו, שאלו שני חגים נפרדים שרק במקרה זכו להחגג בקרבה חשודה, זכו לבוז האופייני למאמצי ההסברה ישראלית, תוך שיהלי הודף אותנו במשפט המפתח האלמותי המסכם לאחרונה כל דיון משפחתי - "לא, זה לא", ובכך נחתם הדיון כי מה כבר יש להוסיף.
באוירת החג החצי משלגת (בחוץ רב הלבן כבר נעלם) סיירנו לנו בבית הקיט של משפחת ון דר בילט. האחוזה המרהיבה בעושרה, קושטה לכבוד החג הממשמש ובא, ולנו הבאים מן הלבנט הייתה זו הצצה מעניינת אל רוח החג במיוחד כשיש לך עשרות חדרים ואולם נשפים בכניסה לבית. יהלי הצליח לשרוד בצורה מרשימה את רובו של ה-Audio Tour. אין לדעת מה הבין ושמע, אבל כובד הראש שבו הסתובב בין חדרי הבית הרחב הרשימו אותנו וגם כמה שומרים, שהיו הפעם הרבה יותר child friendly, ודווחו לנו בהתרגשות שסנטה תיכף מגיע. יהלי (המכונה לאחרונה יה יה, במעין צליל שבין צרה לקמץ) סרב להתרגש מן הארוע אבל אמר שהוא רוצה ללכת להסתכל.
בינתיים, זכינו לעוגיות בגווני אדום וירוק (נדמה כי היו אלה עצי אשוח) כמיטב המסורת, והרווינו צמאוננו בEggnog המסורתי (סיידר באגף הילדים). אח"כ הגר החלה להראות סימני עייפות ויהלי גם הוא כבר אבד סבלנות. ושניה לפני שזרקו אותנו מבית הקיט ברחנו החוצה, רק כדי להזכר שמשפחת ון דר בילט לא נהגה לחגוג את חג המולד בNewport, וכל תפאורת החג נראתה לפתע קצת מזוייפת, כי הרי בית קיט הוא זה.
ומה שלום סנטה? נדמה כי טוב למדי, קצת קשה היה לוודא מרחוק. אנחנו נשלחנו לעמוד בקצה התור הממתין להצטלמות המסורתית של גוזלי הבית על ברכי הכוכב. הורים וילדים נרגשים עמדו וחיכו לתורם בשקט, ואני חשבתי לעצמי כי ללא ספק זוהי אופציה טובה יותר מהתור במול השכונתי. יהלי מיד הודיע שהוא לא רוצה להתיישב וביקש כבר ללכת, ואני? אבן גדולה נגולה מעל ליבי, כי בכל זאת תהיתי מה אומרים לילד ואיך מסבירים שזה אולי יפה וטעים באגף האנתרופולוגי, אבל זה באמת כבר לא החג שלי ושלו.
עוד משהו - בינתיים ברוח החג נדבתי עצמי לבוקר של סופגניות וספורי לחנוכה בגן של יהלי. יה יה הבטיח להסביר לחבר'ה מה ההבדל בין שני החגים השכנים. ומה ההבדל? שאלתי. והילד שלי שבעיקר עסוק בקולינריה, הסביר בחדווה שבChristmas איו סופגניות. מה אומר? גם זו סיבה לשמור אמונים למסורת היהודית.
אנחנו התבוננו השמימה (הוורטואלים כמובן) והחלטנו לשוח קמעה לאור השמשיות הכללית המתפשטת (הצלבנו ראיות עם החלון) ולמרות הקור (אפס פלוס מינוס למתעניינים) לסועלטייל. הטמפרטורות בכל זאת השפיעו ואנחנו ויתרנו על טיול החוף המתוכנן בעיר Newport, RI לטובת סיור בMensions הפזורים בעיר (הלו הם בתי הקיץ של עשירי אמריקה הקדומה, עד כמה שאמריקה יכולה להיות). שעתיים של "אדון שוקו" (הלהיט התורן בבית) ותאורה לפי כללי ההנהלה ואנחנו שם. בדרך התפתח לו דיון עומק על חנוכה וChristmas, ויהלי הפגין ידענות וקבע שחנוכה זה הChristmas של ישראל. ניסיונות ההסברה שלנו, שאלו שני חגים נפרדים שרק במקרה זכו להחגג בקרבה חשודה, זכו לבוז האופייני למאמצי ההסברה ישראלית, תוך שיהלי הודף אותנו במשפט המפתח האלמותי המסכם לאחרונה כל דיון משפחתי - "לא, זה לא", ובכך נחתם הדיון כי מה כבר יש להוסיף.
באוירת החג החצי משלגת (בחוץ רב הלבן כבר נעלם) סיירנו לנו בבית הקיט של משפחת ון דר בילט. האחוזה המרהיבה בעושרה, קושטה לכבוד החג הממשמש ובא, ולנו הבאים מן הלבנט הייתה זו הצצה מעניינת אל רוח החג במיוחד כשיש לך עשרות חדרים ואולם נשפים בכניסה לבית. יהלי הצליח לשרוד בצורה מרשימה את רובו של ה-Audio Tour. אין לדעת מה הבין ושמע, אבל כובד הראש שבו הסתובב בין חדרי הבית הרחב הרשימו אותנו וגם כמה שומרים, שהיו הפעם הרבה יותר child friendly, ודווחו לנו בהתרגשות שסנטה תיכף מגיע. יהלי (המכונה לאחרונה יה יה, במעין צליל שבין צרה לקמץ) סרב להתרגש מן הארוע אבל אמר שהוא רוצה ללכת להסתכל.
בינתיים, זכינו לעוגיות בגווני אדום וירוק (נדמה כי היו אלה עצי אשוח) כמיטב המסורת, והרווינו צמאוננו בEggnog המסורתי (סיידר באגף הילדים). אח"כ הגר החלה להראות סימני עייפות ויהלי גם הוא כבר אבד סבלנות. ושניה לפני שזרקו אותנו מבית הקיט ברחנו החוצה, רק כדי להזכר שמשפחת ון דר בילט לא נהגה לחגוג את חג המולד בNewport, וכל תפאורת החג נראתה לפתע קצת מזוייפת, כי הרי בית קיט הוא זה.
ומה שלום סנטה? נדמה כי טוב למדי, קצת קשה היה לוודא מרחוק. אנחנו נשלחנו לעמוד בקצה התור הממתין להצטלמות המסורתית של גוזלי הבית על ברכי הכוכב. הורים וילדים נרגשים עמדו וחיכו לתורם בשקט, ואני חשבתי לעצמי כי ללא ספק זוהי אופציה טובה יותר מהתור במול השכונתי. יהלי מיד הודיע שהוא לא רוצה להתיישב וביקש כבר ללכת, ואני? אבן גדולה נגולה מעל ליבי, כי בכל זאת תהיתי מה אומרים לילד ואיך מסבירים שזה אולי יפה וטעים באגף האנתרופולוגי, אבל זה באמת כבר לא החג שלי ושלו.
עוד משהו - בינתיים ברוח החג נדבתי עצמי לבוקר של סופגניות וספורי לחנוכה בגן של יהלי. יה יה הבטיח להסביר לחבר'ה מה ההבדל בין שני החגים השכנים. ומה ההבדל? שאלתי. והילד שלי שבעיקר עסוק בקולינריה, הסביר בחדווה שבChristmas איו סופגניות. מה אומר? גם זו סיבה לשמור אמונים למסורת היהודית.
איך החזרתי את בעלי הגרוש בעזרת כישוף האהבה של ד"ר אלאבה... שמי איזבלה איתן. כשקראתי את העדות באינטרנט על האופן שבו ד"ר אלאבה, זורק הכישוף הבהיר והחזק ביותר עוזר להחזיר בעל מתגרש, מאהב. תהיתי איך זה יכול להיות נכון, כי רבים איכזבו אותי בעבר ללא כל תוצאה. פשוט שחררתי את הפוסט והסתובבתי בפורום. בהודעתי שוב תחת, מישהו פרסם ואמר זורק כישוף מאומת. אחרי שהיא קראה את הדואר, זה היה אותו אדם ד"ר. אלאבה שהיא דיברה עליה. אז אין לי ברירה אלא לבדוק באמת איך הוא עובד. הייתי הרוסה לגמרי כשבעלי האהוב עזב אותי. זה היה כאילו כל העולם שלי נעלם ביגון ובכאב. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל מבין כל מטילי הקסמים שיצרתי קשר, הוא היחיד שהשאיר בי את הרושם שאני כל כך נכון ואמין. יותר מדבריו, הוא החזיר את בעלי והגשים את כל משאלותיי. הוא נאמן עכשיו, הוא שם לב אליי, הוא מציע לי פרחים בכל יום ראשון, ולעתים קרובות אנחנו יוצאים לקולנוע ולמסעדה. בעלי בא אליי והתנצל על העוול שעשה והבטיח שלעולם לא יעשה זאת שוב. מאז הכל חזר לקדמותו. אני ומשפחתי שוב חיים יחד באושר. אני אהיה אסיר תודה לנצח שהפכתי את חיי מהגיהנום לגן עדן! אני מאמין שמי שצריך עזרה צריך לבוא אליו לעזרה. שאלוהים ימשיך להשתמש בך כדי להציל את הפרידה. כל מי שיש לו בעיות זוגיות, בעיות גירושין, מאהב אבוד או בעיות זוגיות כלשהן, ניתן לפנות אליו (dralaba3000@gmail.com). או WhatsApp/Viber him דרך +1(425) 477-2744
השבמחק