קליפורניקיישן - פוסט בהמשכים

חלק ראשון ובו יסופר על עצים, פילים וקצת חול

את היום האחרון של לימודי ביליתי בכלל בסדורים אחרונים של לפני טיסה, כמו למשל להגיש את מסמכי ביטול הלימודים שלי. עכשיו זה רשמי ויש גם חותמת. תחושת הקלה לא היתה אבל אולי זה כי המזוודות עדיין לא ארוזות ואנחנו טסים עוד מעט, או כך לפחות אני מנסה לשכנע את עצמי.
את הדרך מערבה עשינו תודות לחברת Virgin America. עוד בגייט אמרתי לאסף שממזמן לא ראיתי חברת תעופה כל כך ממותגת. עת עלינו למטוס קבלה את פנינו תאורת בית זונות ורודה סגלגלה - בהתאם למיתוג.
גם המושבים היו א-לה iPhone - שחורים מקדימה ולבנים מבהיקים מאחור. מערכת בידור משוכללת אפשרה לכל אחד מאיתנו לבחור את הסרט שלו, לשמוע מוזיקה, לשחק או להזמין אוכל. כמובן שהכל כמעט בתשלום. ערוכים ומוכנים - אנחנו הגענו עם הסנדביצ'ים מהבית. אחרי שגבו מאיתנו עוד כסף על כל מזוודה ששלחנו, לא ניתן לחמסנים את התענוג המפוקפק למכור לנו סנדביץ' מעופש תמורת $10. כיאה לשעה המאוחרת יהלי נרדם כמעט מיד. הגר עוד נאבקה קצת, ואנחנו נמנמנו בקושי תוך העברתה מיד ליד.
עת נחתנו בלוס אנג'לס שש שעות מאוחר יותר יהלי הנרגש כל כך התעורר, הציץ מהחלון ומיד דווח "I can't see a sequoia". הגר היתה פחות נלהבת להתעורר, אבל שני הילדים מיד פנו להתרוצצות מטורפת ברחבי שדה התעופה כאילו השעה אצלם אינה שתיים בלילה שעון בוסטר.
לאחר ריב קל עם חברת השכרת הרכב פנינו להתחיל את שנת הלילה במלון חביב בפאתי השדה. יהלי מיד נפעם ממיטתו הגדולה, ומאז הוא מתרגש כל פעם לגלות שגם במלון הבא מחכה לו אחת שכזו.
בוקר יום השלישי נפתח בארוחת בוקר במלוננו שעברה בשלום ובשקט יחסי. בכל אופן לנו. כיאה למוסד אמריקאי טיפוסי גם כאן מצאנו את עצמנו אל מול מסכי טלויזיה אינסופיים שעסקו עד בלי קץ בשערורית מיס קליפורניה שנתפסה בצילומי ערום מימי התיכון וכמעט אבדה את כתרה. מר טראמפ נאם והסביר שבכל זאת זה כבר 2009 ולאחר דיונים סוערים הועדה החליטה לסלוח לנערה. בנאום מרגש שלא היה מבייש את אובמה הסבירה הגברת כיצד הדבר קרה. משהו מסוג "שאפתי אבל לא לקחתי לראות", אבל כאן כבר אבדתי את הרכוז עת הגר מאסה בקערת הקורנפלקס תוך העפת תכולתה אל הרצפה.
התכנית האמנותי לאותו יום נפתחה בביקור ב-Getty Center, מוזאון מרהיב הנמצא אי שם בפאתי העיר. המבנה שתוכנן ע"י ריצ'רד מאייר הצליח אפילו להלהיב את יהלי שהביע שאת נפש מכל העניין ורצה כבר ללכת לים. ניסיון לבדוק את אחת התערוכות (תערוכת צילום של אחת שנשתכחה מזכרוני אבל הרשימה בצילומיה) הובילני לתובנה שאמנות כבר לא נראה היום, אבל לפחות נהנינו מהארכיטקטורה והגנים. יהלי מצא את המלארדים באמצע ברכת המבוכים ומאוד התפעל לגלות שגם הם הגיעו מבוסטר לקליפורניה לחופשה.
אח"כ כבר נסענו לסנטה ברברה, מרוצים מאוד מפעילות הבוקר, ומלאי תקווה שאיכשהו יתחמם קצת כדי שנוכל לשכשך במים כמבטח ליהלי לפני שנפנה לשנת לילה קצת יותר ארוכה. החוף הראשון שאליו פנינו התגלה כחוף גולשים ג'יפתי במיוחד. גם הרוח הזכירה שלא זה היום לרחצה במים, אבל יהלי הנחרץ ושקית משחקי החול לא הותירו לנו ברירה ופנינו לחפש פיסת חול נעימה יותר.
עוד בדרכנו מלוס אנג'לס התמלאנו תחושה כי הנוף מוכר מדי. קצת יבש, קצת טרשי, לא יפה במיוחד. ישראלי משהו. אבל חופי סנטה ברברה מלאי הסחף לא היו מביישים אף חוף ישראלי. אולי רק ערמות הזבל ייחודיות לנו, אבל אנחנו התקשינו להתפעל מהחופים פה למרות הבטחות הלונלי על יופיים ומרהיבותם.
לאחר שיהלי והגר מלאו את עצמם ואותנו במספיק חול פנינו לצוד לנו ארוחת ערב בעיר עצמה. הרחוב הראשי הומה האדם, דמה להפליא לאילת בגרסה האמריקאית, וכיוון שאנחנו לא חובבי ערים מסוג שכזה, הכף הוכרעה ממשיכים בדרכנו צפונה אל Hearst Castle ופילי הים שלידה.
הטירה שהיתה שייכת ל- Randolf Hearst האיש שמאחורי האזרח קיין, נראתה כמו גלויה סכרינית אך מרשימה ויהלי התרשם מאוד במיוחד מהחדר ההוא עם 300 הנורות. הגר הועילה בטובה להרדם במנשא אי שם באמצע והשקט שב לסיור.
אבל עוד לפני העברנו שלוש שעות נסיעה בשלום יחסי מינוס. ארוחת הצהריים התפקנקה לה על חוף הים שממול לטירה, ובין לבין עוד הספקנו להציץ על פילי הים שהתגלו כElephant Seals או בתרגום לעברית כלבי ים מסוג פיל גדולים במיוחד.
אח"כ כשמיצינו את כל פעילויות היום פנינו לCambria העיירה הקרובה. הרחוב הראשי מלא החן היה סגור ברובו למרות השעה המקדמת. בטיולנו גילינו מסעדות טובלות צמחיה וגינות מקסימות. האין זו ראש פינה? כי את ארובות חדרה עוד ראינו בדרך והים משמאלנו כחול כרגיל, כמו היינו נוסעים לחיפה.
מחר נתחיל את טיולי הטבע שלנו, אם נשרוד את הנסיעה הארוכה ל- Seqouia National Park. יהלי שעוד חשב שדקלי לוס אנג'לס הם העצים הגדולים האלה סוף סוף יזכה לחזות בפלא העצי.
לילה. האח המלאכותית במלון שלנו מחממת את החדר. קר פה בקליפורניה....
האינטרנט שבק ועיני נעצמו ורק היום שוב חוברנו לעולם עת הגענו לB&B שיהווה סוג של בית לשלושת הימים הקרובים. עצי הSequoia כבר מאחורינו, פנינו אל הYosemite אבל על כך כבר בפוסט הבא.

עוד משהו - פליקר והחיבור האינטרנטי פה עושים קנוניה כנגדי וכיאושי כי רב הפוסט מועלה ללא תמונות.כולי תקווה כי אי שם בדרכנו הן יצורפו. עדכונים בהמשך.