פוסט דוק או פוסט טראומה

הסמסטר כמעט ונגמר באופן רשמי. את השיעור האחרון שלי לסמסטר זה אעביר בנתב"ג והמרצה המתחשב שלי יקבל את העבודה שאני עוד שוקדת על הגהות אחרונות שלה (בחסות אסף) באי מייל. יחי הטכנולוגיה.

אז למרות שעדיין עוד אין סיכומים רשמיים, כי בכל זאת יש עוד כמה ימים להינתן האות, עוד שתי הגשות וכמה עניינים קטנים של סוף סמסטר, אני כבר מרגישה עם רגל ושלושת רבעי בתוך החופש הגדול. את היומיים שהתאפשרו לי כטרום חופש ניצלתי לסידור חדר השינה שלנו (לא כולל ארון בגדים – זה כבר יחכה לאחר שנחזור). סוף סוף רואים שם קצת רצפה, ואנחנו כבר יומיים מצליחים כמעט שלא לבלגן מחדש. יש סיכוי (אמנם קטן אבל למה שלא נשמור על אופטימיות) שהסדר ישמר עד לרגע שבו גם שאר הבית יצליח להיכנס למוד ג'ורנלי ותזכו יום אחד לחזות בזיו דירתנו הגפרורית.
היום לאחר משמרת הבוקר שלי בגן של יהלי יצאתי לעשות סוף סוף שופינג במול הקרוב. אוחזת במעט מאוד סבלנות והרבה חוסר שינה יצאתי לצוד כמה פריטים, בכל זאת נוסעים לארץ, משהו צריך ללבוש. האופנה האמריקאית על כל כעורה נפנתה אלי בכמויות המטריפות כל בר דעת קנייני ממוצע. מתי הצליחו H&M ו-Gap לייצר זוועות טקסטיליות שכאלה?
מסע הקניות המפואר שלי נדם בקול ענות חלושה עם שתי חולצות וג'ינס, אין ברירה אצטרך להתחנף לאסף ולקוות שמעצבי ארץ הקודש הזכורים לי לטובה, גם הם שמעו על הסיילים של Christmas.
אנחנו באופן אישי נפספס את החג. כיוון שלא זכינו להזמנה אישית מבעלי עץ אשוח תקני, לא נותר לנו אלא להסתפק באורות הכרך המציפים אותנו עוד מלפני ה-Thanksgiving. היום בעודי מציצה לבית אחד שמחלונו הביט אלי אשוח אחד מואר וחגיגי תהיתי איך שוב דפקו אותנו עם החנוכיה והסופגניות? לא נותר אלא לעבוד על הקשרים הנוצריים שלנו עד לשנה הבאה ולקוות לטוב.
בינתיים גם השלג מתעקש שלא להגיע. בסוף השבוע שעבר התעוררנו לבוקר משליג. פתיתים פתיתים התעופפו בחלוננו, אבל עדיין חם מדי והכל מיד נמס. מצלמתי המורדת כמובן לא זיכתה אותי ולו בתמונה אחת. חכי, חכי, גם יומך יגיע. אבל אנחנו יצאנו לטיול של שלג ואין נחמד מזה, בייחוד לטירונים שכמונו. אף אחד כמעט מלבדנו לא התרגש מהעניין, אבל אנחנו הרגשנו גיבורים.
עכשיו אחרי חוית השלג הראשונה – אפשר לשוב כמנצחים לביקור בארץ.
האמת שזהו פוסט סוף סמסטר ואני עדיין תוהה לאיזה כיוון אני נוטה? ההייתה זו חוויית לימודים מרעננת או טראומה קשה שתדרוש אשפוז מיידי באיזו ארץ חמה? אני כנראה שעדין יושבת על הגדר. לא במיוחד בנוח, אבל אני מלאת תקווה לרפוד טוב יותר בסמסטר הבא, שהוא הוא הסמסטר שאולי יוביל להמסקנה. עד אז, כל שנותר הוא לנוח (בין שני ילדים, סידור בית, נקיונות, קניות, בישולים, קורס אינטנסיבי אחד וכמה ספרים שממש כבר זועקים אלי חמס – אבל מי אנחנו שנקטר?)

אז אנחנו כבר כמעט שם, או פה, תלוי בזוית הראיה.
אני מתכננת להשמיש את ידידי משכבר הימים העונה למס: 0544510666. אבל מה שבטוח לפחות בימים הראשונים נהיה בבית הורי – 035717075.
ועד אז, נשיקות ולהתראות בקרוב

עוד משהו –
אסף המשקים קום ויוצא לרעות בשדות הרחוקים ממערב לבוסטר, זכה לחוות עוד ארוע אקלימי מרהיב. המקומיים, שוב לא התרשמו במיוחד, אבל היי אנחנו לא מפה. אז ככה זה כשהעצים זולגים מגשם וקר מדי מדי. אנשי בוסטר, בעיקר זכרו להזהיר אותנו שלא לצעוד מתחת, שמא יזלוג על ראשנו נטיף. לא נעים...


ותודה לשלומי על הצילומים

הודו לה' כי טוב

סוף השבוע האחרון התאפיין בחגיגות ה-Thanksgiving. יש הטוחנים את הturkey לעייפה, אחרים משקימים קום ויצאים לצוד את הSale הקרוב לביתם עוד לפני הנץ החמה. חברותי ללימודים ניצלו את ארבעת ימי החופש (האמריקאיים מצמידים את כל חגיהם לסופי השבוע כך שגשרים הם הרגל פה) של הסופ"ש הארוך הזה לנפוש בבית הוריהם, לבלוס turkey ולבטח גם לעשות שופינג (אמריקאיות או לא?).

אנחנו לעומת זאת יצאנו בנסיעה לילית לעבר ערבות באפלו הרחוקות.
את הנסיעה והמפגש המרגש עם עלמה, איתמר, אדית וגלעד אנחנו מתכננים עוד מספטמבר. אחרי שהם ואנחנו התמקמנו פחות או יותר גילינו ששבע שעות מפרידות בינינו. ניסיונות לנצל את החג הקודם שלבסוף התברר כחג ניו אינגלנדי בלבד, תוך מפגש באמצע הדרך, העלו חרס. המקום היחיד שנמצא די באמצע הוא עיירה קטנה בשם Cooperstown. המקום נראה, לפחות באתר הרשמי, ציורי למדי ועיקר פרסומו בודאי מגיע מה- National Baseball Hall of Fame‎ שממקומם בתחום המוניציפלי של העיירה ולאו דווקא בגלל התאטרון המקומי. אבל אי שם באוקטובר לא נמצאה מיטה אחת עבורנו ואנחנו נאלצנו לעבור בלוח השנה לחג הבא.
בינתיים כזכור, התהוותה פגישה מקדימה ולא מתוכננת בניו יורק, אך מבטיחה ביותר.
וכך, חמושים בבגדי השלג שלנו (כי אתרי מזג האויר הידועים לשמצה הבטיחו) ועוד כמה מזוודות יצאנו לדרך לעת ליל. שבע שעות כאמור לא כולל הפסקות.
יהלי שהודיע שהוא לא מתרגש ("להתרגש זה כשקורה משהוא מיוחד"), הודיע שהוא לא הולך לישון כי הוא מתקשה לאור הפגישה עם עלמה, ואז גם הסכים להתרגש, כי אמא אמרה שאם קשה לו לישון אולי הוא בכל זאת. הגר לעומת זאת כנראה גם היתה מאוד נרגשת ואחרי שעת שינה התעוררה לבלי שוב. מהתרגשות כמובן. רק אסף לא היה נרגש בכלל והלך לישון כדי שמישהו יצליח להסיע אותנו בבטחה. חמושה בשני ילדים, קצת מיקי מאוס ובייבי אינשטיין הצלחתי לארוז פחות או יותר את עצמנו ובשעה 23:00 התחלנו להעמיס ולצאת מערבה.
ישובה בין יהלי להגר שנרדמו די מהר, הצלחתי לנמנם בין עצירה לעצירה. אסף בלס גזרים גמדיים, שתה הרבה קפה ועוד אי אלו מזונות בלתי רצויים. הגר אמנם ינקה פעמיים אבל סה"כ הנסיעה חלפה בנעימים – עד כמה שאפשר בתנאים הקיימים, קרי, לא נאלצתי לשעשע אף אחד ב4:00 בבוקר.
הבוקר עלה, ושמיים אפורים גילו לנו שאריות שלג על מדשאות באפלו. וכמו שיהלי אמר אם אין שלג זו אינה באפלו, ואם יש אז הגענו. הגענו.






















ביתם רחב המידות של הבאפלואים קבל אותנו יחד עם בני ביתו למשך שלושת הימים הבאים שבהם לא עשינו הרבה, וכמה זה היה כייף. אנחנו, אנשי בוסטר היגעים, שמחנו לגלות סוף סוף שיהלי מסתדר קצת בלי להציק לאחותו, שמצדה מסוגלת ללעוס צעצועים של אחרים בלי להפריע לנו מדי. השקט והשלווה.
יהלי עבר מיד השתלמות בנסיכות אצל עלמה ש"היא מבינה בנסיכות ואני מבין בתומס", ואחרי יומיים של הדחקה הסכים להתחבר לצד הנשי שלו ולהודות שהוא קצת אוהב נסיכות ולכן מוכן להסתכל בדיוידי. החינוך מחדש הסתכם במסקנה שסינדרלה היא בצבע תכלת.
החלק התיירותי של הביקור התמקד באטרקציה המרכזית – מפלי הניאגרה. הצד האמריקאי מרשים פחות מזה הקנדי, ואנחנו עברנו את הגבול אל העיירה התיירותית בניסיון לחזות בפלא המיימי בלי לקפוא מקור.
יהלי כמובן לא הסכים להצטלם ואני נאלצתי להסתפק באיתני הטבע.






















אח"כ פנינו לחפש אטרקציות קולינריות יותר. המסעדה שבמתחם, הצופה אל הנוף המרשים התגלתה כיקרה ובלתי מבטיחה ואנחנו יצאנו לצוד פיצה בקומה שמתחת. הפיצה, התגלתה כסגורה, הקפה שליד כבלתי כניס בעליל, ולנו לא נותר אלא לבנות על הקפטריה של היכל הפרפרים – האטרקציה הבאה בסיור הקנדי.
פרפרים כידוע לא אוהבים שלג ולכן הקנדים המתחשבים בנו להם תת- אקלים טרופי, שאין כמוהו לימים קרים. גם אנחנו התחלנו לחבב מיני אקלימים שכאלה, כך שהמפגש היה משמח. לפחות לרובנו. אסף ואני שיש לנו חסך של פרפרים עוד מימי לאוס (היו שהבטיחו לנו כמויות אדירות שלא נצפו כלל), נהננו למדי להסתובב בין המעופפים הצבעוניים. הגר היתה שוות נפש למדי, יהלי הסכים להתרגש רק מהחשש פן פרפר יעמוד עליו, והמצלמה שלי לא עמדה בשינוייו מזג האויר והתמלאה אדים. אני קיוויתי שסוף סוף אאלץ לקנות אחת חדשה, אבל נאלצתי להתאפק עם התאוששותה המהירה מדי מעט לאחר מכן.
כזכור, אנחנו עדיין רעבים. אך, הקנדים לא שמעו על תיירים שכאלה והקפטריה המקומית היתה סגורה. אבלים וחפויי ראש הסתפקנו בכמה שקיות צ'יפס כולל אחת בטעם חומץ!
בדרך לאוטו, ללא תמונות פרפרים אבל עם שלג המטפטף על ראשנו,

סכמנו שאין ברירה וחוזרים לאמריקה לאכול.

בעודנו מרגישים את תחילת הסוף, עת יצאנו דרומה באפלואה, התחלנו לחשוב לאן נקח את הבאפלואים בביקור הגומלין שלהם בבוסטר. אסף ואני, הזכרנו כמה אטרקציות מקומיות. יהלי תרם משלו והציע לקחת אותם לTarget לקנות מתנה...
יום המחרת היה בייתי גם הוא. הצלחנו להוציא את עצמנו לטיול אל הפיצה המקומית שהתגלתה כטובה למדי. הקור החזיר אותנו די מהר אל הבית ואנחנו ניצלנו שעות אחרונות של רוגע.
הנסיעה חזרה היתה שקטה ורגועה.יהלי שניה לפני שנרדם עוד הבטיח (בעודנו חולפים על פני תחנת כבוי האש המקומית), שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות מיקי מאוס. ב5:30 היינו בקיימברידג'. הגר התעוררה כמובן ברגע שנכנסנו הביתה ואני יותר מתוך יאוש ופחות מתוך תקווה הנקתי אותה בשכיבה והתפללתי לעוד שעת שינה. בשעה 8:45 תינוקת חייכנית הודיעה שמספיק. אבא שלה התהפך לצד השני, ואנחנו הלכנו לעשות קצת סדר בבית. ב10:15 אחיה הגדול הצטרף לחגיגה. מי אמר שאין על מה להודות?

אז חוץ מלאלוהי השינה אנחנו באמת מודים לעלמה, איתמר, גלעד ואדית. על האירוח, המזון, התכנית האמנותית ובעיקר החברה. מיטב המוחות שוקדים פה על גיבוש ועידת הפסגה הבאה.
המיקום כבר ידוע הזמן טרם נקבע. אנחנו מקווים שאי שם בחופשת הסמסטר הבאה עלינו לטובה, קצת אחרי שנשוב מהביקור בארץ הקודש הצפוי באמצע החודש!

עוד משהו: יהלי, שהאטרקציה הגדולה מבחינתו היתה האמבטיה יחד עם איתמר ועלמה, התעורר הבוקר כשחיוך על פניו והוא מבשר לי שהוא חלם על הרחצה המשותפת. אסף חסר חוש התעוד שהיה אחראי על מחלקת הניקיון לא צלח לספק עדויות משעשעות, אבל כיוון שהאמבטיה היתה תפוסה הגר ניצלה מיכלים ריקים אחרים להתרעננות, ואמא שלה דווקא זכרה לצלם....

3/12/2008 - ברוכים השבים! (גם אם רק לקצת)

נשלח על ידי גיא

תביאו שלג, או גשם, או איזשהו סוג של משקע. פה יבש וחם.

3/12/2008 - hooray

נשלח על ידי Hamu

מתי אתם באים?

3/12/2008 - לא הבנתי

נשלח על ידי שמופי

מתי אתם באים לביקור?

6/12/2008 - Maybe next time...

נשלח על ידי Big Brother

I understand you come mid December for about 2 weeks. Unfortunately I only arrive mid January, so it seems we'll miss each other. So maybe next time...