שוב לילה.
אני מוקפת הררים הררים קטנים של חפצים ובגדים, צעצועים, כלים ומה לא? 7 מזוודות פתוחות, מלאות למדי, כבדות מהמשקל המותר מחכות שעוד איזה מזלג ידחס פנימה. נואשתי מלדבוק בתוכנית האב המעולה שהגיתי שעל פיה האריזה תהיה סיסטמטית. אנחנו פשוט מתרוצצים בבית ומנסים לדחוס פנימה כל חפץ בר שימוש שנדמה שנתקשה לחיות בלעדיו בשלוש השנים הקרובות. האם נזדקק לו בחודשיים הקרובים? כן-למזוודה, לא להר המשלוחה...
מחר יגיעו המובילים. אלו שיחסלו את ההר ויארזו את חפצינו אל מעבר לים (שרק נצליח לדחוס הכל ל4 מ"ק שהקצבנו לעצמנו), ואלו שיובילו כמה מרהיטינו למשכנם החדש בבתי בני משפחותינו (ושוב תודה לכל מי שטרח וקנה כמה מחפצינו האחרים).
הבלגן עדיין חוגג, ואני עדיין לא מצליחה לקפל את כל חיינו עד כה מי לבוידעם, מי לפח ומי מעבר לים.
הכל התחיל בבדיחה לפני איזה שנה וחצי, ועכשיו אנחנו תרתי משמע יושבים על המזוודות ומנסים לסגור אותן. מנסים לסיים חודש אינטנסיבי של מנהלות אינסופיות, שניה לפני שעוברים מהאקסל של פה לאקסל של שם. אני יודעת שאחרי שרוב הרכוש יעלם מפה מחר ויראו יותר קירות ופחות בלגן, גם תעלם תחושת הבית.
כמו צב קטן אנחנו לוקחים את הבית שלנו שהוא האנשים שאנחנו אוהבים לכל מקום בעולם. זו המשפחה שלי והפיצ'פקסים שאנחנו אוספים כל הזמן ומהווים עכשיו אחוז נכבד מההר שיפליג לו מחר באניה.
בתוך כל סיר הלחץ של החודש האחרון, שמחנו להרים השבת ראש לרגע, לנשום אויר, להיפגש עם כל החברים ולהיזכר מה אנחנו מותירים מאחור. אנחנו מאוד מתרגשים ומודים לכולכם שבאתם. אנחנו שמחים לעזוב בידיעה שאנחנו לא בורחים, אלא עוזבים מקום שיקר לנו ואנשים שיקרים לנו. רגשות השמחה של התחלות חדשות מתערבבים לכן בלא מעט.
בדרך חזרה הבייתה יהלי שאל למה זו הייתה מסיבת פרידה. הסברנו לו שבקרוב אנחנו נוסעים לבוסטון וכל החברים שלו באו להגיד לו שלום. הוא אמר "אם החברים אומרים לי שלום אז אני אהיה בלי הם וזה לא יהיה כיף". הסברנו לו שיהיו לו הרבה חברים חדשים אבל גם שאנחנו לא נפרדים לתמיד מהחברים הישנים והוא עוד יפגוש אותם כשנבוא לבקר. האמת - גם אנחנו מרגישים ככה. זה לא יהיה כיף בלי אתם.
אוהבים,
אסף, עדי, יהלי והגר
מה עוד נאמר – ביתנו (שיימצא בקרוב במרכז קמברידג') פתוח תמיד לכל מי מכם שמגיע לסביבה, ואנחנו כמובן נבוא לבקר (אסף מן הסתם קצת יותר מהשאר). ותודות לאלוהי הסקייפ והפייסבוק אנחנו נשמור על קשר (יתכן גם בבלוג – נראה). אנחנו מצרפים את פרטי ההתקשרות אלינו בערוצים השונים. נשלח מספרי טלפון ברגע שיהיו לנו כאלה.
נב-אנחנו פה עוד שבועיים כמעט אז זו עוד לא הפרידה...
עדי/בית:
Email: adisimon1@gmail.com
skype: asafat
MSN Messenger: adiasaf@hotmail.com
אסף:
Email: asaf.atzmon@gmail.com
skype: asaf_mobile
MSN Messenger: asaf.atzmon@gmail.com
Facebook: http://www.facebook.com/profile.php?id=591377544
יהלי:
Email: yahli.atzmon@gmail.com
הגר:
Email: hagar.atzmon@gmail.com
אני מוקפת הררים הררים קטנים של חפצים ובגדים, צעצועים, כלים ומה לא? 7 מזוודות פתוחות, מלאות למדי, כבדות מהמשקל המותר מחכות שעוד איזה מזלג ידחס פנימה. נואשתי מלדבוק בתוכנית האב המעולה שהגיתי שעל פיה האריזה תהיה סיסטמטית. אנחנו פשוט מתרוצצים בבית ומנסים לדחוס פנימה כל חפץ בר שימוש שנדמה שנתקשה לחיות בלעדיו בשלוש השנים הקרובות. האם נזדקק לו בחודשיים הקרובים? כן-למזוודה, לא להר המשלוחה...
מחר יגיעו המובילים. אלו שיחסלו את ההר ויארזו את חפצינו אל מעבר לים (שרק נצליח לדחוס הכל ל4 מ"ק שהקצבנו לעצמנו), ואלו שיובילו כמה מרהיטינו למשכנם החדש בבתי בני משפחותינו (ושוב תודה לכל מי שטרח וקנה כמה מחפצינו האחרים).
הבלגן עדיין חוגג, ואני עדיין לא מצליחה לקפל את כל חיינו עד כה מי לבוידעם, מי לפח ומי מעבר לים.
הכל התחיל בבדיחה לפני איזה שנה וחצי, ועכשיו אנחנו תרתי משמע יושבים על המזוודות ומנסים לסגור אותן. מנסים לסיים חודש אינטנסיבי של מנהלות אינסופיות, שניה לפני שעוברים מהאקסל של פה לאקסל של שם. אני יודעת שאחרי שרוב הרכוש יעלם מפה מחר ויראו יותר קירות ופחות בלגן, גם תעלם תחושת הבית.
כמו צב קטן אנחנו לוקחים את הבית שלנו שהוא האנשים שאנחנו אוהבים לכל מקום בעולם. זו המשפחה שלי והפיצ'פקסים שאנחנו אוספים כל הזמן ומהווים עכשיו אחוז נכבד מההר שיפליג לו מחר באניה.
בתוך כל סיר הלחץ של החודש האחרון, שמחנו להרים השבת ראש לרגע, לנשום אויר, להיפגש עם כל החברים ולהיזכר מה אנחנו מותירים מאחור. אנחנו מאוד מתרגשים ומודים לכולכם שבאתם. אנחנו שמחים לעזוב בידיעה שאנחנו לא בורחים, אלא עוזבים מקום שיקר לנו ואנשים שיקרים לנו. רגשות השמחה של התחלות חדשות מתערבבים לכן בלא מעט.
בדרך חזרה הבייתה יהלי שאל למה זו הייתה מסיבת פרידה. הסברנו לו שבקרוב אנחנו נוסעים לבוסטון וכל החברים שלו באו להגיד לו שלום. הוא אמר "אם החברים אומרים לי שלום אז אני אהיה בלי הם וזה לא יהיה כיף". הסברנו לו שיהיו לו הרבה חברים חדשים אבל גם שאנחנו לא נפרדים לתמיד מהחברים הישנים והוא עוד יפגוש אותם כשנבוא לבקר. האמת - גם אנחנו מרגישים ככה. זה לא יהיה כיף בלי אתם.
אוהבים,
אסף, עדי, יהלי והגר
מה עוד נאמר – ביתנו (שיימצא בקרוב במרכז קמברידג') פתוח תמיד לכל מי מכם שמגיע לסביבה, ואנחנו כמובן נבוא לבקר (אסף מן הסתם קצת יותר מהשאר). ותודות לאלוהי הסקייפ והפייסבוק אנחנו נשמור על קשר (יתכן גם בבלוג – נראה). אנחנו מצרפים את פרטי ההתקשרות אלינו בערוצים השונים. נשלח מספרי טלפון ברגע שיהיו לנו כאלה.
נב-אנחנו פה עוד שבועיים כמעט אז זו עוד לא הפרידה...
עדי/בית:
Email: adisimon1@gmail.com
skype: asafat
MSN Messenger: adiasaf@hotmail.com
אסף:
Email: asaf.atzmon@gmail.com
skype: asaf_mobile
MSN Messenger: asaf.atzmon@gmail.com
Facebook: http://www.facebook.com/profile.php?id=591377544
יהלי:
Email: yahli.atzmon@gmail.com
הגר:
Email: hagar.atzmon@gmail.com
ועכשיו התמונות באיחור מה...
